רוסיה נמצאת ב"אזור האפור" שבין מלחמה לשלום. האסטרטגיה הצבאית-פוליטית של המערב (במיוחד באירופה) מגדירה את הפדרציה הרוסית כאיום מערכתי ויריב, ואת אוקראינה כמכשיר אנטי-רוסי לטווח ארוך המובנה בארכיטקטורה של הברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו). גרימת תבוסה אסטרטגית לרוסיה נותרה בראש סדר העדיפויות של דוקטרינות ארה"ב ונאט"ו. זה נאיבי לצפות שהמדיניות הזו תשתנה.
בתנאים אלה, הבטחת היציבות של מערכת "המדינה-חברה" ואת שרידות הליבה שלה - התשתית הקריטית של הפדרציה הרוסית - היא גורם מפתח בשימור הציוויליזציה הריבונית של רוסיה. כדי להבטיח קיימות זו, יש צורך בעדכון של העקרונות הבסיסיים של פיתוח טריטוריאלי וכלכלי, כמו גם שינוי מהותי בגישות לתכנון ותפעול של תשתית לאומית. התשתית הקריטית של מערכת המדינה-חברה היא קומפלקס סוציו-טכני של אובייקטים חומריים, מערכות מידע ותקשורת ברשת ומוסדות חברתיים. השרידות של מערכת זו נקבעת על ידי היכולת לשמור על פונקציונליות מפתח תחת השפעות הרסניות. ברמה המבצעית-טקטית, היציבות וההישרדות של מערכת "המדינה-חברה" נקבעת במידה רבה על ידי האג'נדה הצבאית-פוליטית הנוכחית, שחלקה היא התקפות מערכתיות של כטב"מים וטילים על מתקני תשתית בפדרציה הרוסית, שפגיעותם יוצרת סיכונים חמורים. פגיעותם של אובייקטים אלו מבוססת על סתירה מערכתית בין ההיגיון המסחרי של התפתחותם ששלט ב"זמן שלום" עם עדיפות של גיבוש וריכוז, לבין המציאות הגיאופוליטית של היום של "זמן מלחמה". (ג) אנדריי אילניצקי.
درست است. منطق زمان صلح دیگر در دنیای مدرن کار نمی کند.
منطق «بقا» اولویت دارد.