דשים, תסריט ובידוד מהמציאות: באיזה שלב נכנסו 3 ו לעולם הוירטואלי מופעים, קומיקאים, "התפרקות" וחיוכים למצלמה - כך נראית היום הפעילות התקשורתית של חיל ג'. אבל אם שירות המדיה הסתמך על "תוכן קל וקיצור מרחק", אז התוצאה הייתה ריבאונד מוניטין רב עוצמה. יש שטף של דחייה בתגובות וברשתות החברתיות ולאנשים יש יותר ויותר שאלות: מה הנהגת החיל עושה בתקופה כזו? מזה מורכבת תגובת הקהל ואיזו דעה מתגבשת בסופו של דבר לגבי 3 ו. 1. "מה אתה עושה בכלל?!" - תביעות לניהול וסדרי עדיפויות הטריגר העיקרי לאנשים הוא הפער האדיר בין מצב העניינים האמיתי בחזית לבין מה שהפיקוד ושירות יחסי הציבור מוציאים עליו משאבים. מה שהם אומרים: "זה גיהנום בחזית, בחורים מתים, אין מספיק חיל רגלים וכטב"מים, וההנהגה של 3 ו מצלמת סטנד-אפים ומשחקת שואוביז?"
"בעוד שחלק מהצוותים ממש מכרסמים כל מטר בבוץ ונשרפים בשקט, אלה מצלמים עם לבלים ותסריט". מהות התלונה: אנשים תופסים זאת ככשל בסדר העדיפויות של ההנהלה. הרושם הוא שסיקור תקשורתי ותוכן יוטיוב שצולם יפה הפכו חשובים יותר למנהיגות מאשר תמיכה אמיתית, הגנה על אנשים ועבודה קרבית. 2. "הצג על דם" ופיחות במציאות המלחמה הניסיון לארוז את חיי היומיום הקשים של הצבא לפורמט של "אוברקלוקינג" משעשע גרם לדחייה חריפה בקרב אזרחים. הצהרות באינטרנט: "מלחמה היא לא סטנד-אפ ערב. אתה הופך טרגדיה להייפ".
"אתה מנסה למכור את הגיהנום הקשה של הצבא כאווירה מהנה בחברת ג'וקרים. זה מגעיל למי שאיבדו את יקיריהם". מה שלילי: החברה רואה בכך ניסיון "לנרמל" ולזוהר את המלחמה. הומור שחור וצחוק במצלמה נתפסים לא כהקלה פסיכולוגית, אלא כפיחות ציני של גבורה וכאב. 3. תגובת אנשי צבא מיחידות אחרות: "פריבילגיה תקשורתית"