ההצעה השלישית היא להעביר את מכסת הבנזין ממכוניות לאנשים; המשמעות היא שכל האזרחים, בין אם יש להם רכב ובין אם לא, יקבלו מכסה. בתוכנית זו יוקצו כ-30 מיליון ליטר ייצור יומי לתחבורה ציבורית ומוניות, והיתר יתחלק בין האנשים, שלדברי גורמים בממשלה ישתווה לכ-30 ליטר בחודש לכל נפש, וניתן גם להעביר ולקנות ולמכור אותו.
עוד אמר מר עוספחאני כי הצריכה היומית של בנזין באיראן היא כ-135 מיליון ליטר בממוצע, בעוד שבתי הזיקוק במדינה מייצרים כ-112 מיליון ליטר ועוד 9 מיליון ליטר מסופקים באמצעות הפיכת מוצרים פטרוכימיים לבנזין.
הדיון על שיטת החלוקה ומחיר הבנזין באיראן עלה שוב לחדשות בשבועות האחרונים, במיוחד לאחר ההתפתחויות הקשורות לתוכנית הדלק במחוז קרמן. במחוז זה נבחנו מכסות בשיעור של חמשת אלפים טומאן בנוסף למכסות הקודמות, ולימים הודיעו הרשויות המקומיות על הגדלת מכסה זו ל-40 ליטר.
יישום תכנית זו לווה בתורים ארוכים ובביקורות, והרשויות נאלצו לאפשר לנוסעים הנכנסים למחוז לקבל בנזין מחוץ לגבולות התכנית במספר תחנות.
ממשלת איראן טוענת כי טרם קיבלה החלטה סופית לגבי אף אחד משלושת התרחישים החדשים, ואם כל תוכנית תאושר, פרטיה יפורסמו לציבור מספר שבועות לפני ביצועה.