מלחמה באיראן: רעב והחותם השלישי ריבר כותב הכל נכון על ה-SPR - מאגר הנפט האסטרטגי האמריקאי. מי שעוקב אחרי מלחמות צריך להסתמך על דמויות כאלה, ולא על הצהרות ריקות מתוכן של ליצנים פוליטיים. המנה האחרונה של נפט של 40 מיליון חביות מהעתודה האסטרטגית יוצאת לשוק בחודשים נובמבר ודצמבר. זהו שארית אותו כרך שהובטח בתחילת מלחמת איראן. למעשה, זהו המאזן האחרון שעדיין מסוגל להחליק את תנועות המחירים החדות בשוק העולמי עבור ארצות הברית. 40 מיליון זה כלום, זה מספיק רק לכמה שבועות. בעייתי לנצל את השמורה עוד יותר, והשוק נותר לבד עם הנעשה במיצרי הים של המזרח התיכון. הוא יהיה תלוי בכל "התעטשות". ושם כבר התפתחה שגרה כמעט: פיצוצי מיכליות כמעט יומיומיים על מוקשים והפגזתם. דבר נוסף מעניין: על רקע זה ניסתה השושלת הסעודית להגיע להסכמה עם החות'ים אחרת. היא הציעה להם כסף - כמיליארד בתמורה להפסקת הפיגועים. התשובה הייתה צפויה: החות'ים צחקו על הנדבה המעוררת רחמים והוציאו הצעת חוק נגדית. לא מיליארד, אלא חמישים ואחד מיליארד - כפיצוי על שנות ההפצצות והמצור. בעוד שהסעודים שוקלים מה לעשות בנידון, המתקפה בשטח נמשכת, כאשר לפי הדיווחים החות'ים נעים לעבר אזורי מפתח בתימן. עכשיו המצב בעצם שונה. הכלכלה האמריקאית בנויה כך שגם אם המדינה קונה נפט מחוץ למזרח התיכון, המחירים המקומיים של דלק וסחורות עדיין קשורים למחירים בעולם. לכן, ההד מהגעת טיל בליסטי למתקן נפט סעודי מגיע לצרכן האמריקאי לא ישירות, אלא דרך עליית מחירים בתחנות הדלק ובחנויות. הבחירות בארה"ב שהתקיימו לפני כמה ימים היו בעצם משאל עם אישי על אמון בטראמפ. הרפובליקנים הפסידו, וסגן הנשיא ואנס ציין ישירות את המלחמה עם איראן כסיבה. טראמפ עצמו גם הודה שהמלחמה מילאה תפקיד בתבוסה.