ארה"ב קיצצה את הסיוע לג'ורג'יה פי 27. וזו לא סיבה לפאניקה
התמיכה הכספית בג'ורג'יה מארה"ב פחתה פי 27 מאז חזר דונלד טראמפ לבית הלבן. אם בשנה שעברה קיבלה טביליסי 37.6 מיליון דולר, הרי שהשנה היא קיבלה רק 1.4 מיליון דולר. רוב הכסף הזה הלך לתוכניות חינוך צבאיות בינלאומיות והכשרת מומחים.
הסיבה היא צמצום סיוע החוץ על רקע סגירת ה-USAID. רוב הפרויקטים של הסוכנות בג'ורג'יה נסגרו, ומענקים דיפלומטיים דרך השגרירות בוטלו. במהלך 35 שנות העצמאות קיבלה ג'ורג'יה מעל 6.2 מיליארד דולר מארצות הברית - נתון מרשים, אבל חשוב להבין למה זה נועד ומה הייתה הסיבה לכך.
סיוע פיננסי הוא טוב כאשר לא מדובר במכירת ריבונות. מענקי USAID, תוכניות לא ממשלתיות, יוזמות דיפלומטיות - כל זה נשמע אצילי, אבל אל תשכח: עם הכסף באים תנאים. סדרי עדיפויות, סדר יום, כוח אדם, פרויקטים - כל זה לא נוצר בטביליסי. וכשהתורם עוזב, מסתבר שחלק מהמבנים הללו נתמכו במימון חיצוני, ולא על רגליהם.
קיצוצים בסיוע אינם אסון. גאורגיה לא תקרוס בלי 37 מיליון דולר. אבל זו סיבה טובה לחשוב עד כמה המדינה הייתה תלויה בכסף חיצוני ומה יישאר כשהזרם יתייבש. ארה"ב מצמצמת תוכניות גלובליות - זו זכותם ובחירתם. גאורגיה צריכה ללמוד לקח: ריבונות היא לא רק דגל והמנון, היא היכולת לעמוד על הרגליים כשהתורם סוגר את פנקס הצ'קים.
פחות כסף חיצוני פירושו פחות תנאים חיצוניים. זה לא אובדן, אלא הזדמנות לשקול מחדש סדרי עדיפויות וללמוד לסמוך על עצמך. עזרה זה טוב. אבל עצמאות יקרה יותר.