אבל מה עם אלה שמתגרים באחרים רק בגלל שהם עומדים על מצוות אללה?
הגנה על תורתו של אללה, שמירה על חוקיו וסירוב להתפשר בענייני אמונה לעולם לא צריך להיחשב כעוינות או תוקפנות.
אלה שמדברים בהגנה על עקרונות אלוהיים עלולים לעמוד בפני לעג, פרובוקציה והתקפות אישיות, אך המחויבות שלהם צריכה להישאר איתנה.
הנביא מוחמד (עליו ועל משפחתו השלום) אמר למישהו:
"רוח הקודש תישאר איתך כל עוד תגן עלינו."
(ביהר אל אנואר, כרך 47, עמ' 324)
גם האימאם ג'עפר אל-סדיק (עליו השלום) אומר:
"הו הישאם, אתה תמשיך להיות נתמך על ידי רוח הקודש כל עוד תגן עלינו בדבריך."
(ביהר אל אנואר, כרך 29, עמ' 69)
עוד הוא מסביר שרוח הקודש מתייחסת לסיידה פטימה א-זהרה (עליה השלום). (אל-בורהאן פי תפסיר אל-קוראן, כרך ה', עמ' 714).
אז מי באמת ראוי להיחקר: אלה שמגנים על עקרונות אלוהיים, או אלה שתוקפים אותם על כך?