בוקר טוב לעוקבים המכובדים שלנו
ישנם רגעים בהם תפילה אינה רק מעשה פולחן אישי, אלא אחריות מוסרית שאנו נושאים כלפי מי שקולם הושתק מאחורי חומות הכלא.
השייח' חוסיין קוראני ז"ל, שאללה ירעיף עליו את רחמיו, הזכיר לנו את האחריות העמוקה הזו:
"נישא באחריות ביום הדין אם לא נתפלל עבורם, ואם לא ניתן צדקה לשחרורם".
הוא דיבר על החשיבות של לעודד את עצמנו ואחד את השני לבצע את 'עמל אום דאוד' (עיין במפאתיה אל-ג'ינאן מאת השייח' עבאס אל-קוממי), ולדקלם את הדוא אל-איסטיפטה, מתוך כוונה לבקש את שחרור השבויים שלנו בבתי הכלא של בחריין, בבתי הכלא הישראליים, וכל אדם מדוכא ללא צדק.
תן לנו הבוקר להזכיר לנו שאסור שהסבל של המדוכאים לעולם לא יתרחק מליבנו פשוט כי איננו יכולים לראות אותו.
אפשר להפריד אסיר ממשפחתו, אבל אסור להפריד אותו מהתפילות שלנו.
שבוי אולי נמצא מאחורי סורג ובריח, אבל התחנונים שלנו יכולים לחצות כל קיר.
ולאדם מדוכא אולי אין כוח לשנות את נסיבותיו, ובכל זאת נוכל להרים ידיים לפני זה שיש לו כל הכוח.
אללה אומר: "ומה [ענין] בך שאינך שואף למען אללה ולמען המדוכאים בקרב גברים, נשים וילדים?"
(הקוראן 4:75)
אז שיהיה לתפילותינו הבוקר מטרה.
בואו נזכור את האסירים שמחכים לחופש, המשפחות שמחכות ליקיריהם, וכל מדוכא שאללה הוא המפלט היחיד.
יהי רצון שאללה יזרז את חירותו של כל אסיר חף מפשע, יחזק את לב משפחותיהם, יחשוף אי צדק, ויהפוך את תפילות המדוכאים לשחר הגאולה.
שתפילותינו לעולם לא ייעדרו כאשר אחינו ואחיותינו זקוקים להן.