האם אתה מכין את הלב לאימאם של זמננו?
הקוראן אינו מציג את המסע אל האמת כמסע קל; הוא מציג אותו כמבחן לנאמנות, סבלנות, אבחנה ויציבות.
זה משמעותי במיוחד כאשר אנו חושבים על אחריותנו כלפי האימאם של זמננו, האימאם אל-מהדי (שאללה יזרז את הופעתו מחדש).
הכנה לבואו אינה רק המתנה לאירוע; זה מכין את עצמנו לזהות, לציית ולעמוד בתקיפות עם האמת כשהיא מופיעה.
אללה מזהיר אותנו:
"ואז באו אחריהם יורשים שהזניחו את התפילה והלכו בעקבות הרצונות, כדי שיפגשו חורבן".
(הקוראן 19:59)
הסכנה המתוארת כאן מתחילה בהזנחה, אך היא לא נגמרת שם.
כאשר הפקודות האלוהיות הופכות משניות לרצונות האישיים, הלב מאבד בהדרגה את יכולתו להבחין בין ציות לנוחות.
אדם עשוי לטעון לאהוב את האמת תוך שהוא מאפשר לאינטרסים ארציים, לפחד, ללחץ חברתי או לרצונות האישיים לקבוע את בחירותיו.
הקוראן גם מזכיר לנו את אנשי תמוד:
"אך הם הכחישו אותו ופגעו בה, אז אדונם ריסק אותם על חטאם ויישר את כולם."
(הקוראן 91:14)
כישלונם לא היה פשוט בורות; הם נתקלו בסימן אלוהי ברור ובחרו לדחות אותו.
זוהי אזהרה עמוקה למי שמדבר על ההמתנה לאימאם אל-מהדי:
האם נאמנותנו לאמת תישאר איתנה כאשר קבלתה דורשת הקרבה?
חברי המערה מספקים דוגמה הפוכה. אללה אומר: "וחזקנו את לבם כאשר קמו ואמרו: 'אדונינו אדון השמים והארץ'. לעולם לא נעורר מלבדו אלוהות כלשהי. בהחלט היינו מדברים בזעם. '" (הקוראן 18:14).
הם עמדו מול סביבה מושחתת וסירבו לאפשר לחברה להכתיב את אמונתם.
אללה חיזק את ליבם כי הם בחרו לראשונה לעמוד למענו.
ההיסטוריה של הוואקיפיה מציעה שיעור נוסף מההיסטוריה של האימאמים.