בוקר טוב לעוקבים המכובדים שלנו
ייאוש הוא יותר מעצב; זהו מצב נפשי שמשכנע אדם:
⁉ שהכל הסתיים,
⁉ ששום דבר לא יכול להשתנות,
⁉ ושאין דרך קדימה.
מנקודת מבט אסלאמית, ייאוש כזה יכול להפוך לצורה של חשיבה שלילית על התכונות היפות של אללה (רחמיו, חוכמתו, כוחו ויכולתו לשנות את הנסיבות שלנו).
אללה אינו מבקש מאיתנו להכחיש את הכאב או להעמיד פנים שקושי אינו קיים.
האסלאם היא דת של איזון: אנו עשויים להתאבל, להיאבק ולהרגיש מותשים, אך לעולם איננו רשאים להאמין שאללה נטש אותנו.
אללה אומר:
"אל תתייאשו מרחמיו של אללה. אכן, אללה סולח על כל החטאים".
(הקוראן 39:53)
הייאוש גדל לרוב משני כיוונים:
(1) בתוכנו, דרך:
אמונה מוחלשת, פחד, חוסר סבלנות או דימיון חוזר ונשנה של הגרוע מכל;
(2) ומסביבנו, באמצעות:
חוויות כואבות, כישלונות חוזרים ונשנים, נסיבות קשות וקולות של אנשים שאינם רואים דבר מלבד תבוסה.
אבל הקוראן מלמד אותנו דרך אחרת.
הסתכלו על הנביא מוסא כשהוא עמד מול הים עם צבא פרעה מאחוריו.
נראה שהנסיבות לא השאירו מנוס, ובכל זאת הוא הצהיר בוודאות:
"לא! אכן, אדוני איתי; הוא ידריך אותי".
(הקוראן 26:62)
ותזכרו את הנביא יונוס, שמצא את עצמו בשכבות של חושך.
הוא לא הניח לייאושו להפוך לגורלו.
הוא פנה בחזרה לאללה, ואללה ענה לו.
לכן, כאשר ייאוש מקיף אותך, חזור לקוראן.
שנה את הקולות שאתה מאפשר ללב שלך.
התרחק מאלה שמגדילים כל הזמן את התבוסה ומכבים את התקווה.
הקף את עצמך באנשים שמזכירים לך את אללה, אחריות, סבלנות ואפשרות.
ולמי שמחכה בכנות לאימאם אל-מהדי, תקווה היא לא אופטימיות פסיבית.