קטעים אלו מאת האימאם אל-חוסיין (עליו השלום) תחנון ערפאח מקבלים משמעות עכשווית עמוקה כשהם קוראים אותם לצד הצהרתו:
"האינטלקט אינו מושלם אלא באמצעות מעקב אחר האמת."
התבונה, בחזון זה, אינה רק היכולת להבין, לנתח או להבחין בין נכון לרע; השלמות שלו טמונה במה שאדם עושה לאחר שהוא מכיר את האמת.
האימאם מתאר את צורת הידע הגבוהה ביותר כהכרה באלוהים בכל דבר, סירוב להסיח את דעתו על ידי סימנים שנוצרו ממי שברא אותם, ומשתחרר מכבלי העצמי, הספק, התשוקה וההתקשרות לכל דבר מלבדו. לכן הידע מטיל אחריות.
לראות את האמת ואז להישאר אדיש אליה זה כישלון להשלים את עצם מטרת ההיגיון.
עיקרון זה מדבר ישירות למציאות הנוכחית שלנו; האנשים המדוכאים של בחריין, במיוחד מלומדים ודמויות דתיות שיעיות שבה התמודדו עם מאסר, משפטים, דיכוי והגבלות על מנהגיהם הדתיים, אינם רק סיפור פוליטי שניתן לצפות בו מרחוק.
הסבל שלהם מציב שאלה מוסרית בפני כל אדם שמכיר בעוול:
מה האמת דורשת ממני?
בהקשר של ההתנגדות, זה הופך להיות אפילו יותר משמעותי!
התנגדות אינה רק תגובה רגשית לדיכוי; כשהיא מבוססת על אמונה, היא מייצגת סירוב מודע לנרמל את העוול ולנטוש את מי שזכויותיהם נפגעות.
הציווי הקוראני לעמוד בתקיפות על הצדק הופך את המודעות המוסרית לאחריות.
תחינת ערפאה מלמדת שתובנה אמיתית צריכה לשחרר את האדם מכלאו של העצמי ולכוון את הלב אל אלוהים.
לפיכך, הגנה על המדוכאים אינה נפרדת מהידע הרוחני. זה יכול להפוך לאחת מההשלכות שלו.