בתחינה של ערפה מאת האימאם אל-חוסיין (עליו השלום), יש קטעים יוצאי דופן הנוגעים לידע האנושי, האמצעים שבהם הוא מושג, ערכה של כל נתיב, והנתיבים שאדם רציונלי צריך ללכת אליהם - אלה שנכונים ומובילים ליעד המיועד. הוא (עליו השלום) אומר:.
1. "אלוהים שלי, אני עני בתוך עושרי, איך אפוא לא יכולתי להיות עני בעוני? אלהי, אני בור, אף בדעתי; איך, אם כן, יכולתי שלא להיות בור לחלוטין בבורותי?"
2. "אלוהים אדירים, למדתי דרך מגוון הסימנים שלך ומצבי הקיום המשתנים שמה שאתה רוצה ממני הוא שתכיר אותי בכל דבר, כדי שלא אהיה בור ממך בשום דבר."
3. "אלוהים אדירים, שיטוטי בין סימנים נבראים גורם לי להרחיק ממך. אז אסוף אותי אל עצמך דרך שמובילה אותי אליך. כיצד ניתן להשתמש במה שהוא עצמו תלוי בך בעצם קיומו כדי להוכיח את קיומך? האם כל דבר אחר מלבדך יכול להחזיק בביטוי גדול משלך, כך שהוא בעצמו יוכל לחשוף אותך? מתי אי פעם נעדרת שאתה צריך הוכחה שתצביע עליך? ומתי אי פעם היית מרוחק שסימנים שנוצרו צריכים להיות אלה שיובילו אותי אליך? עיוורת העין שאינה רואה אותך בזמן שאתה משגיח עליה, ואבודה היא עסקה של משרת שלא נתת לו חלק באהבתך."
4. "אלוהים שלי, אתה ציווית אותי לחזור לאותות הנבראים. אז החזר אותי אליך לבוש באור ההארה ומונחה על ידי אור התובנה, כדי שאחזור אליך דרכם כשנכנסתי דרכם - תוך שמירה על סודי הפנימי מלהסתכל אליהם, ולהעלות את שאיפתי מעל ההסתמכות עליהם".
5. "ממך אני מחפש את הדרך להגיע אליך, ובאמצעותך אני מבקש להכיר אותך. אז הנח אותי לאורך אל עצמך, והקים אותי בשעבוד כנה לפניך."
6.