הרהורים על סורה אלמיידה (V 21–23) פסוק 21 משה אמר: "הוי עמי, היכנס לארץ הקודש אשר הקצה לך אללה, ואל תחזור אחורה, אחרת תהפכו למפסידים". פסוק 22 אמרו, משה, אמנם, בתוכו עם חזק, ולעולם לא ניכנס אליו עד שיעזבו אותו. אם הם יעזבו את זה, אז אנחנו ניכנס". פסוק 23 שני אנשים מקרב הפחדים מאללה, שאללה העניק להם חסד, אמרו: "היכנסו אליהם דרך השער, כי ברגע שתיכנסו אליו, בוודאי תנצחו. ושם את מבטחנו באללה, אם אתם מאמינים באמת". בפסוקים אלו מבקש משה הנביא (עליו השלום) מעמו להיכנס לארץ הקודש. הם מסרבים, וטוענים בפני הנביא שלהם שהוא מיושב בעם אדיר ואימתני, ובכך מצדיקים את הפחד שלהם. מה שמדהים הוא שאללה מתאר את שני האנשים שהגיבו לבני עמם כ"שני אנשים מקרב הפחדים", במקום לומר במפורש "שני גברים מקרב הפחדים מאללה" – למרות שהכוונה היא בבירור לשבח אותם על פחדם מאללה הכול יכול. זה כאילו אללה מתכוון להסב את תשומת ליבנו לעובדה שפחד מכל דבר אחר מלבד אללה אינו פחד אמיתי במובן האולטימטיבי, ואין לו בסיס אונטולוגי עצמאי. פחד ממשהו אחר מלבד אללה הוא, במקום זאת, תגובה פסיכולוגית כאשר הוא מתמודד עם ציווי אללה להתקדם ולפעול. חלק מפרשני הקוראן אכן טענו שהביטוי "מבין אלה שפחדו" מתייחס לפחד מהאנשים האימתניים. לפי פרשנות זו, שני האנשים עצמם לא חששו מהם; במקום זאת, הם השתייכו לעם המאופיין בפחד כזה, מבלי שהם בהכרח חולקים את התכונה הזו בעצמם. אולם פרשנות זו נראית מופרכת, שכן היא אינה נתמכת במשמעות לכאורה של הטקסט. ואללה יודע הכי טוב..