פרשנות זו מעלה את האפשרות שהמשך המדיניות הנוכחית עשוי להפוך מוסדות שיעים מכוחות חברתיים מאורגנים בעלי מידה של אוטונומיה למוסדות חלשים יותר התלויים יותר ויותר באישור הממשלה. האחריות של המלך חמאד בן עיסא אל ח'ליפאס מתבהרת כאשר שלושת הרמות הללו נחשבות יחדיו. שירותי הביטחון שביצעו את המעצרים והמוסדות שהטילו מגבלות על שיטות דת והקדשים פועלים במסגרת שיטת ממשל שמדיניותה הכוללת נקבעת ברמת המלך. כיוון הצעדים הללו והשפעתם על הסמכות הדתית השיעית הפכו אפוא לשאלות פוליטיות הקשורות ישירות לבחירותיו של הממסד השלטוני. לא ניתן לצמצם אותם להחלטות בודדות של משרד הפנים או גופים מנהליים. עצמאות שיפוטית והבטחות להליך הוגן מהווים גם מבחן נוסף ליכולת המוסדות לטפל בתיק מחוץ לחישובי העימות הפוליטי. על רקע זה, ההצהרה שהוציאו חוקרי בחריין והקריאות למחאה שלווה לקראת ה-8 בנובמבר הופיעו כביטויי התנגדות לדרך פעולה זו, שכן המעצרים והמשפטים הפכו לעניין המשפיע על עתיד הממסד הדתי. הקוראים להתגייסות בחרו להבהיר את עמדתם לפני מתן פסקי הדין, בניסיון להשפיע על מהלך התיק ולמנוע את המשך הקיצוץ בתפקידי החוקרים. יוזמה זו חושפת מודעות לכך שהשלכות המשפטים לא יסתפקו רק בעצורים ובני משפחותיהם, אלא יגיעו גם לבתי המדרש, המסגדים והמוסדות אליהם הם קשורים. המשפטים ב-8 בנובמבר יחשפו משהו מהכיוון של מדיניות הממשלה כלפי הממסד הדתי השיעי בבחריין.