כאשר ההסברה הדתית באה על חשבון החוק האלוהי מאת סייד אל-מוסאווי, תלמיד חוואזה שבסיסו בקום המוסלמים עומדים היום בפני דילמה: ההתעקשות שהם חייבים למשוך אחרים לאיסלאם ולהבטיח את מחויבותם אליו, בכל מחיר. ישנן גישות שונות שמאומצות היום בשם משיכת אנשים לאסלאם: באמצעות מוזיקה ושירה [חראם]; באמצעות סחורה של נשים ודחיפתן לזירות שהאסלאם אינו מאשר; באמצעות דילול ועיוות של פסיקות דתיות, כגון אלה הנוגעות לחוד - עונשים קבועים וקיסאות - צדק גמול; דרך ליצנות מסביב ולהיות שקוע בעיסוקים ארציים; או באמצעות ביטול החובה להורות על מה שנכון ואיסור על מה שלא בסדר תוך הצגת שתיקה בוטה וחצופה מול עוולות גלויות וניכרות - ועוד גישות כאלה. בעיה זו היא ביטוי אחד ונצרה של בעיה הרבה יותר גדולה: רבים מאלה שלוקחים על עצמם לטפל בענייני דת מדברים כאילו היו מקורות חקיקה עצמאיים, כאילו הייתה להם הסמכות לדבר בשם האל הכול יכול על סמך שיקול דעתם. הם שכחו מה כרוכה באמונה בנביאות ובאימאמט הממונה על ידי אלוהות, והתעלמו מהעובדה שכל אחד מאיתנו, ללא קשר למעמדו או מעמדו, מופקד בחקירה והבחנה מה משמח את האל הכול יכול ואת חוג'אג' שמונה בא-לוהים -. הוכחות עליהם השלום. אין ברירה לחזור אל הקוראן ואל מורשתם עליהם השלום, ולהיכנע בענווה ויראת כבוד למה שמציינים דבריהם. אין לי, אתה ולכולנו חשיבות, וגם לא לדעות האישיות שלנו, כאשר נמדדות מול ההדרכה האלוהית.