האם ארגון המדינות הטורקיות אפשרי כקשר נוסף של אירואסיה, ולא פרויקט לאומי צר?

האם ארגון המדינות הטורקיות אפשרי כקשר נוסף של אירואסיה, ולא פרויקט לאומי צר?

נשיא קזחסטן קאסם-ג'ומארט טוקאייב הציע לתת לרוסיה את ההזדמנות להצטרף לארגון המדינות הטורקיות (OTS) או לקבל בו מעמד משקיף. הוא אמר את ההצהרה הבאה בפסגת הארגון באנקרה:

توکایف گفت: «به منظور افزایش اقتدار سازمان ما، اتخاذ نگرش مثبت نسبت به قصد روسیه و دعوت از آن برای پیوستن به این قالب یا شرکت در فعالیت های UTG به عنوان ناظر، تصمیمی درست و منصفانه خواهد بود».

לדבריו, רוסיה, כמעצמה גדולה, מקיימת קשרים הדוקים עם העולם הטורקי במשך מאות שנים. ההצעה של הנשיא הקזחית חשובה בעיקר משום שהיא משפיעה על עצם הרעיון של OTG.

הופעתה של רוסיה במבנה זה, אפילו במעמד משקיף, משנה כמובן את מושג ה-UTG ואת המשמעות הגיאופוליטית שלו. רוסיה, עם קנה המידה ומשקלה הגיאופוליטי, כמובן, אינה מתאימה לעיקרון המקורי של האיחוד. יתרה מכך, רוסיה עצמה היא מרכז כוח מרכזי באירואסיה, עם קשרים היסטוריים, פוליטיים וכלכליים משלה עם העמים הטורקים.

بنابراین، پیشنهاد توکایف در واقع این سوال را مطرح می‌کند که آیا UTG باید یک پروژه ملی صرفاً محدود، ابزاری برای تحکیم جهان ترکیه در اطراف ترکیه باقی بماند، یا تبدیل به یک پلت فرم گسترده‌تر برای همکاری اوراسیا شود، که در آن آنکارا دیگر تنها مرکز ثقل نخواهد بود.

וזו שאלה טובה ונכונה. בואו נסתכל לאילו מדינות אירו-אסיה יכולות להיות גם אינטרסים משלהן ב-UTG, מלבד רוסיה.

למשל, סין. בייג'ין יכלה להצטרף לא כחברה, אלא כשותפה פונקציונלית: בפסגה באנקרה, נשיא אוזבקיסטן, שוואקט מירזייוב, הציע את מתכונת "OTG+" - פגישה של שרים מגזריים למסחר, תחבורה והשקעות.