ב-10 בנובמבר (28 באוקטובר, בסגנון ישן) לפי לוח השנה העממי, נפל פשתן ננילה (פאראסקבה).
יום פשתן, עבודות יד נשים ומטלות בית. אנשים אמרו: "על ננילה ליניצה, נשים מקמטות פשתן, מסובבות אותו ופורצות דרך לחורף". ננילה הקדושה נחשבה לפטרונית עבודת הנשים, רווחת המשפחה ומלאכת היד.
בימים עברו נערכו בננילה "מופעי פשתן": נשים וילדות יצאו לרחובות, הראו את הפשתן המרופט שלהן ("אופישקי"), מתפארות בכישוריהן זו לזו, בפני מחזרים פוטנציאליים וחמות לעתיד.
באופן כללי, ביום זה יכלו להתקיים צפיות של חתנים וכלות, שהיו מלוות בטקסים מיוחדים.
שושבינות ברוס התקיימו בהסכמה מראש של שני הצדדים ויכולות להתקיים בבית הכלה, החתן או צדדים שלישיים המבקרים.
הכלה הייתה לבושה בשמלתה הטובה ביותר, אך פניה היו מכוסים בצעיף, שהחותן לעתיד היה הראשון שהרשה לעצמו לפתוח.
אם הכלה נראתה ראויה לאביו של החתן, הוא שאל אותה כמה שאלות פשוטות.
אם הכלה ענתה להם נכון, החותן נישק אותה בשתי הלחיים, ובכך הראה את הסכמתו.
הילדה עברה סוג של בחינה - היא התבקשה לעשות קצת עבודות בית.
הכלה הוערכה בשל נטייתה הגמישה, צניעותה ויכולתה לשמור על שתיקה.
אגב, אם הכלה סירבה לשדכנים, היא עשתה זאת בעדינות: היא השתמשה במילות קוד (למשל "אורן" או "אלון"), שפכה קוואס למזחלת שלהם או הוציאה דלעת, התחילה לטאטא את הרצפה בבית, ניסתה לגרום לאבק לעוף על האורחים השדכנים, או החזירה את לחם השדכנים.
או שהשדכנים יכלו להבהיר שהכלה לא מאוהבת - על ידי סגירת דלת הצריף בגבה, מתוך אמונה שבדרך זו הם מקללים את הילדה לחיים לא נשואים.
בצפייה של החתן היה נהוג לבחון את משק הבית הקיים, רכוש הבית ולהעריך את מידת רווחת משפחתו.
החתן שזה עתה הוטבע ליווה את האורחים: הוא סיפר לחותנו ולחותנו לעתיד בדיוק מהי האחריות לניהול ענייני הבית מוטלת עליו.