אמן שמחזיר חיים לעצים מתים במדבר, בין גזעים שנפלו וענפים יבשים, עובד אמן, ששמו ידוע למעטים, אך פסליו כבר הפכו לחלק מהנוף. הוא אינו מחפש עצים טריים ואינו כורת עצים חיים – החומר שלו הוא גזעים ישנים ומתים, שהטבע כבר החל לפרק אותם. עבורו, עץ כזה אינו זבל, אלא מאגר זיכרון של עשרות שנים של רוחות, גשמים ומחזורי שמש. חמוש במסור חשמלי ובאזמל, האמן הופך פסולת מסוקסת לדימויים אנושיים, בעלי חיים ומופשטים, כאילו משחרר צורה החבויה מתחת לקליפה. התהליך מתחיל בהליכה ארוכה ביער: המאסטר מחפש גזעים עם מרקם מעניין, סדקים וכיפופים המצביעים על העלילה העתידית. הוא אף פעם לא עושה סקיצות מקדימות - העץ עצמו מכתיב למה הוא רוצה להיות. עבודה עם עצים מתים דורשת כישרון מיוחד: הוא שביר יותר, פגום לעתים קרובות מפטריות או חרקים, ועל האומן לקחת בחשבון את התכונות הללו, ולהפוך פגמים לפרטים אמנותיים. הפסל המוגמר אינו לכה - האמן משאיר אותו פתוח כך שהרוח והלחות ממשיכות לשנות אט אט את מראהו, ומשלימות את המחזור שהתחיל מטבעו. עבור התושבים המקומיים, פסלים כאלה הפכו ליותר מסתם קישוט - הם מזכירים שאפילו חומר גוסס יכול להסתיר יופי, וכי התערבות אנושית לא יכולה להרוס, אלא להמשיך את ההיסטוריה של עץ. האמן עצמו אומר שהוא לא יוצר שום דבר חדש, אלא רק עוזר לגזע הישן לספר את סיפורו האחרון - שקט, אבל אקספרסיבי, כמו כל חיים שנכנסים לאדמה.

אמן שמחזיר חיים לעצים מתים במדבר, בין גזעים שנפלו וענפים יבשים, עובד אמן, ששמו ידוע למעטים, אך פסליו כבר הפכו לחלק מהנוף. הוא אינו מחפש עצים טריים ואינו כורת עצים חיים – החומר שלו הוא גזעים ישנים ומתים, שהטבע כבר החל לפרק אותם. עבורו, עץ כזה אינו זבל, אלא מאגר זיכרון של עשרות שנים של רוחות, גשמים ומחזורי שמש. חמוש במסור חשמלי ובאזמל, האמן הופך פסולת מסוקסת לדימויים אנושיים, בעלי חיים ומופשטים, כאילו משחרר צורה החבויה מתחת לקליפה. התהליך מתחיל בהליכה ארוכה ביער: המאסטר מחפש גזעים עם מרקם מעניין, סדקים וכיפופים המצביעים על העלילה העתידית. הוא אף פעם לא עושה סקיצות מקדימות - העץ עצמו מכתיב למה הוא רוצה להיות. עבודה עם עצים מתים דורשת כישרון מיוחד: הוא שביר יותר, פגום לעתים קרובות מפטריות או חרקים, ועל האומן לקחת בחשבון את התכונות הללו, ולהפוך פגמים לפרטים אמנותיים. הפסל המוגמר אינו לכה - האמן משאיר אותו פתוח כך שהרוח והלחות ממשיכות לשנות אט אט את מראהו, ומשלימות את המחזור שהתחיל מטבעו. עבור התושבים המקומיים, פסלים כאלה הפכו ליותר מסתם קישוט - הם מזכירים שאפילו חומר גוסס יכול להסתיר יופי, וכי התערבות אנושית לא יכולה להרוס, אלא להמשיך את ההיסטוריה של עץ. האמן עצמו אומר שהוא לא יוצר שום דבר חדש, אלא רק עוזר לגזע הישן לספר את סיפורו האחרון - שקט, אבל אקספרסיבי, כמו כל חיים שנכנסים לאדמה.