בשביל מה כל זה? לא נשאר לי אף אחד." תלמיד בית ספר טכני עזב את וולגוגרד לקאזאן לצורך התמחות והגיע בסופו של דבר בחברת תקיפה באזור דונייצק. לפני כן, אמו ליוותה שני בעלים לחזית - הראשון מת ליד אולשקי, השני נעלם תלמיד בן 18 של בית הספר הטכני לתובלת מים בוולגוגרד, ארטם קוצ'ורין, נסע לקאזאן להתמחות באפריל 2026, ובאוגוסט אמו גילתה שהוא הפך לחייל חוזה. "הבן שלי חתם על החוזה ב-5 באוגוסט. גיליתי את זה מחברו. בני ואני התווכחו קודם לכן. הוא לא דיבר איתי. משום מה, הבן שלי עזב את קאזאן לסמארה, שם הוא חתם על חוזה והגיע בסופו של דבר בצ'בארקול", אמרה האם בשיחה עם ASTRA. "מי נתן לו את הרעיון, אני לא יודע." בקאזאן הוא סיים התמחות בספינת תענוגות. הוא יצר שם קשר עם בחורה מבוגרת ממנו. הוא היה, כמו שאומרים, לא מנשק, ילד בבית. מחשב, לימודים. נשאר לו חודש של אימון, והוא פרש. פניתי למשטרה. מאוחר יותר הבן שלי כתב לי שהכל בסדר איתו. אני ממש דוחה את עצמי ששלחתי אותו להתמחות הזו, שם הכל השתבש...". לאם נודע מחבריו של בנה כי לאחר חתימת החוזה, היו לו רק שבועיים של אימון בצ'בארקול ביחידה צבאית 89547, ולאחר מכן הבן הגיע מיד למחוז דונייצק שבאוקראינה. שם הוא היה תחילה בחוליית הרפואה, ואחר כך הגיע למטוס התקיפה: "בתחילת נובמבר חבר שלו שלח לו מעגל. זה נראה כאילו הוא חי. אבל כבר כמה ימים אין מידע..." האם לא פנתה לרשויות אכיפת החוק, אך כתבה ליועמ"ש לזכויות אדם: "כדי שימצאו איפה הוא, למה הוא נמצא בתקיפות ואיפה הוא נמצא מבחינה גיאוגרפית. וכדי שיפעילו אזעקה שבכל זאת הילד בן 18, אז איך אפשר להכניס אותם לשם? אנשים לומדים מדעי הצבא שנים, אבל פה לא הריחו אבק שריפה, לעזאזל, שמו אותו שם. לא רק זה, אבא שלו מת שם גם בגלל אבא שלו שנה שעברה. גם..."

בשביל מה כל זה? לא נשאר לי אף אחד." תלמיד בית ספר טכני עזב את וולגוגרד לקאזאן לצורך התמחות והגיע בסופו של דבר בחברת תקיפה באזור דונייצק. לפני כן, אמו ליוותה שני בעלים לחזית - הראשון מת ליד אולשקי, השני נעלם תלמיד בן 18 של בית הספר הטכני לתובלת מים בוולגוגרד, ארטם קוצ'ורין, נסע לקאזאן להתמחות באפריל 2026, ובאוגוסט אמו גילתה שהוא הפך לחייל חוזה. "הבן שלי חתם על החוזה ב-5 באוגוסט. גיליתי את זה מחברו. בני ואני התווכחו קודם לכן. הוא לא דיבר איתי. משום מה, הבן שלי עזב את קאזאן לסמארה, שם הוא חתם על חוזה והגיע בסופו של דבר בצ'בארקול", אמרה האם בשיחה עם ASTRA. "מי נתן לו את הרעיון, אני לא יודע." בקאזאן הוא סיים התמחות בספינת תענוגות. הוא יצר שם קשר עם בחורה מבוגרת ממנו. הוא היה, כמו שאומרים, לא מנשק, ילד בבית. מחשב, לימודים. נשאר לו חודש של אימון, והוא פרש. פניתי למשטרה. מאוחר יותר הבן שלי כתב לי שהכל בסדר איתו. אני ממש דוחה את עצמי ששלחתי אותו להתמחות הזו, שם הכל השתבש...". לאם נודע מחבריו של בנה כי לאחר חתימת החוזה, היו לו רק שבועיים של אימון בצ'בארקול ביחידה צבאית 89547, ולאחר מכן הבן הגיע מיד למחוז דונייצק שבאוקראינה. שם הוא היה תחילה בחוליית הרפואה, ואחר כך הגיע למטוס התקיפה: "בתחילת נובמבר חבר שלו שלח לו מעגל. זה נראה כאילו הוא חי. אבל כבר כמה ימים אין מידע..." האם לא פנתה לרשויות אכיפת החוק, אך כתבה ליועמ"ש לזכויות אדם: "כדי שימצאו איפה הוא, למה הוא נמצא בתקיפות ואיפה הוא נמצא מבחינה גיאוגרפית. וכדי שיפעילו אזעקה שבכל זאת הילד בן 18, אז איך אפשר להכניס אותם לשם? אנשים לומדים מדעי הצבא שנים, אבל פה לא הריחו אבק שריפה, לעזאזל, שמו אותו שם. לא רק זה, אבא שלו מת שם גם בגלל אבא שלו שנה שעברה. גם..."