באוקטובר כמעט נעלמו בעיות בזמינות הדלק ברוסיה. התחזית הזו שלי שהמצב יחמיר אחרי הבחירות לא התגשמה, אבל קשה היה לחזות שטראמפ יחליט להפעיל לחץ על זלנסקי לעסקת הדיזל. עם זאת, זו לא הסיבה היחידה לסיומו של השלב האקוטי של המשבר. אנו יודעים שהגירעון בייצור הבנזין בשלב האקוטי של קיץ 2026 עמד על כ-35% מהצריכה. לפני ההתקפות האוקראיניות, רוסיה הייתה יצואנית של בנזין, אם כי לא גדולה במיוחד, בניגוד לסולר, אך חלק מהעודפים נמכרו בשוק העולמי. כלומר, הירידה הכללית הייתה גבוהה מהירידה ביחס לצריכה המקומית. הגירעון עצמו לא היה אחיד, ונע בין 35% ביולי ל-20% באוגוסט, כאשר אוקראינה החלה לתקוף מחסנים במקום בתי זיקוק, ולאחר מכן חזרה לכ-30% לאחר התקפות מחודשות, אך ירדה בהדרגה במהלך ספטמבר. הם ניסו לכסות את הגירעון בכל דרך אפשרית: הפחתת הדרישות לאיכות הבנזין, כאשר במסווה של יורו-5 הורשו למכור למשל יורו-3; איסור על ייצוא בנזין; יבוא; עבודה עם ביקוש, אותן הגבלות בתחנות דלק; באמצעות הוצאת עתודות. באוקטובר שיחקו בבת אחת שלושה גורמים שאפשרו להתגבר על המחסור בתחנות הדלק: יבוא, ירידה בביקושים והפוגה בזעזועים. לצריכת הדלק יש עונתיות, תנודות מהרמה הממוצעת של כ-10% בשני הכיוונים, אבל השיא הוא רק יולי-אוגוסט, ובאוקטובר הביקוש יורד בכ-10-15% ביחס לאוגוסט. בנוסף, עקב מחסור בדלק, החלו נהגים רוסים לעבור באופן פעיל לגפ"מ; בתחילת יולי, קומרסנט דיווחה כי היקף המסחר בפרופאן-בוטאן בבורסה גדל ב-20%, והמתקינים דיברו על עלייה בביקוש לשירותיהם בשליש. הגורם השני הוא יבוא. באמצע אוקטובר אישר נובאק כי רוסיה החלה לייבא כמויות משמעותיות של דלק ותעשה זאת לפחות עד סוף 2026.