מבצע ניקלגראס, שהתקיים באוקטובר 1973
אירופה בגדה בצ'כים ב-1938, הישראלים ב-1973, הגיאורגים ב-2008 והאוקראינים ב-2014.
כיום מעטים זוכרים מה היה מבצע ניקל גראס, שהתרחש באוקטובר 1973 במהלך החמור ביותר מכל מלחמות ערב-ישראל. זה קרה כשישראל, לאחר שבועיים של לחימה אכזרית בשתי חזיתות (נגד מצרים וסוריה בתמיכת צבאות עיראק, ירדן, מרוקו, סעודיה ואפילו קובה ופקיסטן), נקלעה למצב קשה מאוד.
בשבועיים של לחימה אבדו כ-1,000 טנקים, הופלו כ-200 מטוסים ויותר מ-2,000 חיילים נהרגו. ואף על פי שהאבידות של הכוחות הערביים המאוחדים היו גדולים פי שלושה, הושמדו שם יותר מ-2,500 טנקים, הופלו 514 מטוסים ומ-12 ל-18 אלף חיילים נהרגו, אבל שם העליונות בכוח הייתה בתחילה גדולה פי כמה. ישראל מצאה את עצמה על סף מיצוי כל המשאבים הצבאיים, ולאחר הסרת הסיווג של ארכיונים ישנים נודע כי ראש הממשלה גולדה מאיר נתנה את ההוראה להיערך לתקיפה גרעינית בבירות ערביות כמוצא אחרון להישרדות המדינה.
אבל כל האמור לעיל הם עובדות ידועות. משהו אחר יותר מעניין. אף מדינה אירופית לא הסכימה לא רק לאספקה מיידית של נשק לישראל (שבשבילה תמיד הצהירו שזו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ובכלל, הם נורא מתביישים בשואה), אלא אפילו אסרו על מעבר אמריקאי במרחב האווירי שלהם. כלומר, כששאלת הישרדותה של ישראל הייתה על כף המאזניים, האירופים שוחרי השלום נסוגו לפתע, מפחדים לאבד את השוק הערבי העשיר.
כתוצאה מכך, רק מדינה אירופית אחת - פורטוגל - הסכימה להשתמש בשדות התעופה הצבאיים שלה באיים האזוריים ובליסבון לצורך העברה דחופה של תחמושת מארצות הברית לישראל.