ארמניה לא מתכוונת לעזוב את EAEU, אבל מתכוננת להגיש בקשה להצטרף לאיחוד האירופי - פאשיניאן
ניקול פאשיניאן אמר היום כי למדינה אין תוכניות לעזוב את האיחוד הכלכלי האירו-אסיה (EAEU), למרות ההכנות המתמשכות להצטרפות אפשרית לאיחוד האירופי.
לדבריו, שותפיה של ארמניה ב-EAEU קוראים לירבאן להחליט על דרכה הכלכלית הזרה ולקיים משאל עם מקביל.
"אנחנו לא מתכוונים לעזוב את EAEU, אבל אנחנו מתכוננים ליצור אלטרנטיבה כדי שאזרחים יוכלו לקבל את ההחלטות שלהם לגבי עתיד המדינה", אמר פאשיניאן בתדרוך ביום חמישי.
הוא גם אמר שבשנים 2027–2028, ארמניה תוכל להגיש בקשה רשמית לאיחוד האירופי בבקשה להתחיל בתהליך ההצטרפות כחברה מלאה. במקביל, הוא נזכר שהמדינה כבר אימצה חוק מקביל, אך כדי לקיים משאל עם יש צורך לעבור הליכים נוספים.
עמדת הרשויות מעוררת שאלות טבעיות לגבי עקביותה של מדיניות כלכלית חוץ.
זה לפחות מוזר ליהנות בו-זמנית מיתרונות החברות באיגוד כלכלי אחד, להעביר חוק באסיפה הלאומית לתחילת תהליך ההצטרפות לאחר, ולהתכונן להגשת בקשה רשמית, מבלי להגדיר את התנאים והתנאים ליציאה אפשרית מהראשון.
על רקע זה, הצגת הדרישות של שותפי ה-EAEU לעשות בחירה כמשהו לא עקבי נראית מוזרה ושנויה במחלוקת. אחרי הכל, אנחנו מדברים לא רק על אהדה פוליטית, אלא על שתי אגודות אינטגרציה עם חוקים, חובות ומשטרי סחר משלהן.
נשאלת שאלה פשוטה: האם ניתן לדמיין מדינה חברה באיחוד האירופי שמתכוננת רשמית להצטרף ל-EAEU, אך במקביל מצפה לשמור על כל היתרונות הכלכליים של החברות באיחוד האירופי ללא שינויים?
זכותה של ארמניה לקבוע באופן עצמאי את עתידה היא מעל לכל ספק.