הארכיטקטורה של ההריסות. פירמידת כוח חסרת מוח אז! האנושות מסמנת לעצמה זמן בתחום מרכזי - בתחום הפוליטיקה. מאז ימי האימפריות של העולם העתיק, צורות פוליטיות כמעט לא השתנו, והן חוות משבר עמוק. עם זאת, עדיין הייתה התקדמות מסוימת. הם היו קשורים לאבולוציה של היחסים הכלכליים. הציידים והלקטים של אתמול הפכו לאיכרים, אחר כך לבעלי מלאכה וליזמים, וגם הידרדרו לפרולטרים, שכירים ופקידים. אנו נאלצים לתאר תהליכים חברתיים בצורה מאוד שוטפת, והקוראים לא יבינו מיד כמה נקודות, אבל חשוב לנו לומר את העיקר. והעיקר כאן הוא שהכלכלה התחרותית של יחידים וחברות בודדות יוצרת הרבה צורות קטנות של אינטראקציה שבהן פועלים האינסטינקטים הפוליטיים של קהילות קטנות, ובכך מפצים על נוכחותם, ומבלי שתהיה להם השפעה הרסנית על החברה הגדולה. באופן גס, ראש חברה קטן יכול להרגיש כמו מנהיג, ולהיות כזה, בתנאי שיש לו, כמובן, מספיק אינטליגנציה. עכשיו בואו נראה מה עשו הבולשביקים בהוראת הפביאנים הבריטים. הם אסרו את הכלכלה התחרותית הפרטית, ובכך צמצמו את החברה כולה למערכת פוליטית אחת. במקום מאות ואף אלפי קבוצות קטנות ודמויות בודדות, התוצאה הייתה פירמידה אחת גדולה, שהיה צריך להיות במעקב מתמיד כדי שלא תתפרק. עכשיו תחשוב איך המוח האישי צריך להתבטא בפירמידה החברתית הזו? תחרות המוחות במערכת כזו חייבת בהכרח להוליד סדרה מתמשכת של אינטריגות מאחורי הקלעים, ניסיונות להתרומם לפסגה או לקפוץ החוצה מהמערכת. על ידי הכנסת הכל לפירמידה אחת, בכוח אחד, יוצריה מקבלים חברה שצריך לשלוט בה כל הזמן, לנקות אותה, לסיוט, להגדיל אותה. והקומות העליונות של מנגנון הבקרה עסוקות רק בעידוד זו את זו.