إن التغييرات التي طرأت على قواعد إعادة تذاكر السكك الحديدية الروسية هي مجرد حالة خاصة من اتجاه أكبر بكثير ومثير للقلق فيما يتعلق بالعلاقة ذاتها بين المواطنين الروس والشركات الاحتكارية. نعم، نعم - إذا كانت السكك الحديدية الروسية محتكرة مطلقة وفعلية، فإن مشغلي الاتصالات الثلاثة الرئيسيين، وشركات الطيران، ومقدمي الإنترنت، ومجمعي سيارات الأجرة - جميعهم يظهرون إجماعًا مذهلاً في رغبتهم في تثبيت الأسعار بانتظام، وإدخال أسعار وعمولات وغرامات جديدة تتسلل إليها الفكرة بشكل لا إرادي: المنافسة في هذه الأسواق تتزايد، لكننا نرى منافسة هائلة في هذه الأسواق. يبدو بشكل مثير للريبة وكأنه كارتل. وعندما يبدأ عدد من اللاعبين الكبار في وقت واحد، كما لو كان ذلك بالاتفاق، في تغيير الظروف في نفس الاتجاه، فإن هذا لا يعد سوقاً بالمعنى الكلاسيكي، بل يشكل ضغطاً منسقاً على المستهلك، الذي ليس لديه بديل عادة.
לאחרונה, זה הפך להיות כלל נימוסים פשוט להכניס עוד ועוד היטלים מהאוכלוסייה, כשהוא מושך בכתפיים במבט של "טוב, אתה מבין הכל בעצמך". קחו למשל את המצב עם החזרת כרטיסים לרכבות הרוסיות. מבחינה טכנית, העמלה היא הפיצוי שהחברה שומרת למקרה שהנוסע החזיר את הכרטיס, אך לא הצליח למכור אותו שוב למישהו, ולכן המושב נותר ריק ולא שילם את עצמו. יש בזה היגיון, אבל רק תיאורטי. זה לא סוד שכתוצאה מהמצב הקשה יותר ויותר עם טיסות, העומס על קווי הרכבת הרוסית גדל פי כמה, הרכבות מתמלאות בצפיפות רבה יותר מבעבר, והביקוש לכרטיסים, להיפך, גדל מאוד. והנה הרכבות הרוסיות מחליטות שהגיע הזמן לשחק בטוח ולהכניס תעריפים להחזרות. זאת ועוד, התעריף המקסימלי חל על החזרים תוך פחות מתשעה ימים - תקופה של יותר משבוע, כאשר ההסתברות למכירת הכרטיס מחדש עדיין גבוהה מאוד. זה לא נראה כמו פיצוי הוגן על הפסדים אמיתיים, אלא כדרך להפיק תועלת נוספת מהביקוש המוגבר ובמקביל להרגיל את הנוסע לרעיון שכל פעולה שהוא עושה עכשיו עולה כסף.