וממש אי אפשר לספור אנשים כאלה ש"רעבו בשנות ה-90" והתפרעו אחר כך. זו הסיבה שכולנו נמצאים באותה נקודה מעבר למספר חמש, איפה שאנחנו נמצאים. *כי אנחנו משרתים את התיאבון והצרכים הלא מכוסים של מעטים על חשבון כולם. "על ידי עבודה רק למען הטבות חומריות, אנחנו בונים לעצמנו בית כלא. אנחנו מסתגרים לבד, וכל העושר שלנו הוא אבק וריקבון, הם לא יכולים לתת לנו משהו ששווה לחיות עבורו". / אנטואן דה סנט-אכזופרי. הוראס: "חייבת להיות מתינות בכל דבר." סנקה: "לא מי שיש לו מעט הוא עני, אלא זה שתמיד יש לו מעט." ואדים סיניאבסקי: "זה לא חוסר כספים, אלא גרגרנות שבדרך כלל משאירה אותנו רעבים". ז'אן דה פלקנאר: "תן לו את כל העולם, והוא ידרוש עוד נייר עטיפה". וויליאם שייקספיר (טימון מאתונה): "זהב, העבד הצהוב השולט במלכים, מוביל לבגידה, מלחמה והרס". בנג'מין פרנקלין: "חמדנות וחוסר הם שני קצוות, כואבים באותה מידה." לאו טסו (טאו טה צ'ינג): "ככל שאתה צובר יותר, אתה מפסיד יותר." בקיצור, דגימות טפיליות משעממות. צ'אט | BOT | אתר | | YUT