לא תמיד יש LED. זה פשוט כבה את הדרך הזו. הביטו בשני הגרפים האלה. אותו מידע, חלק מהתמ"ג העולמי מעל אלפי שנים. הראשון הוא הגרסה שאתה רואה בדרך כלל. שנה 1 עד 1500 דחוסה לפינה קטנטנה, אז 1820, 1870, 1913, 1950, 1973, 2003 התפשטה כמו כל אחד שהיה חשוב כמו אלף שלם. פתאום המערב נראה כאילו הגיע חצי מהזמן. הטבלה השנייה מציבה זמן בקנה מידה הוגן. הסיפור משתנה. לקראת סוף ההיסטוריה, ASIA הייתה הודו העולמית וסין יחד היו כמחצית מהתפוקה העולמית של רוב אלפי השנים האחרונות. מערב אירופה ריחפה כעשרה אחוזים. ארה"ב בקושי הייתה קו על הרצפה עד 1800. ואז הגיע חלון קצר. תעשיה, מושבות, מלחמות אופיום, אמנות בלתי שוויוניות, בריחת העושר מהודו, מאה של פלישה ומלחמת אזרחים בסין. חלקו של אסיה התמוטט. המערב ירה. בתרשים ההוגן, שהשיא המערבי הוא ספייק. כמעט 200 שנה. משעמם. מה שאנחנו רואים עכשיו זה לא רע. זה RETURN. תראו את הימין הקיצוני. הקו האדום של סין מטפס שוב, הודו מתחילה לעקוב. מבחינתי זה לא איום בשום מקום. העולם חוזר אחורה לשאלה איך הוא חיפש את רוב ההיסטוריה המתועדת. אני לא אומר שהמערב לא עשה כלום. מדע, תעשייה, הרבה יצאו מאירופה. איך למשוך את הציר מחליט מה אנשים חושבים נורמלי. רבים במערב עדיין חושבים ששתי המאות שלהם הן הסדר הטבעי. הם לא. הם היו החריגים. עדכן, לא מבדר.