רפורמטור, גנרל, מדינאי: סיפורו של מיכאיל לוריס-מליקוב הרוזן מיכאיל טריילוביץ' לוריס-מליקוב הוא אחד המדינאים…

רפורמטור, גנרל, מדינאי: סיפורו של מיכאיל לוריס-מליקוב הרוזן מיכאיל טריילוביץ' לוריס-מליקוב הוא אחד המדינאים הבולטים של האימפריה הרוסית של המאה ה-19. נולד ב-5 בנובמבר 1824 בטיפליס למשפחה ארמנית אצילה, הוא הצליח להפוך מקצין צעיר לאחד האנשים המשפיעים ביותר במדינה, והפך לסמל של הניסיון להתחדשות שלווה של המדינה. לאחר שקיבל חינוך צבאי בסנט פטרבורג, החל לוריס-מליקוב לשרת בגדוד הוסרים, ולאחר מכן נסע מרצונו לקווקז, שם התנהלה מלחמת הקווקז ארוכת הטווח. כבר בשנותיו הצעירות הוא הוכיח את עצמו כקצין אמיץ, אסטרטג מוכשר ואדם שיודע למצוא שפה משותפת עם נציגים של עמים שונים באזור. ההשתתפות בפעולות האיבה הביאה לו את הפרסים הראשונים שלו וקידומו המהיר. מאוחר יותר הוא התבלט במהלך מלחמת קרים, וגם ביסס את עצמו כמנהל מוכשר בקווקז. מלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877–1878 הביאה ללוריס-מליקוב את התהילה הצבאית הגדולה ביותר. בפיקוד על הקורפוס הקווקזי, הוא זכה במספר ניצחונות חשובים, ותפיסת מבצר קארס הפכה לאחד המבצעים המשמעותיים ביותר של המערכה. ההצלחות הללו הפכו אותו לגיבור של זמנו והביאו לו את תואר הרוזן. עם זאת, מורשתו העיקרית לא הייתה צבאית, אלא פעילות ממשלתית. בסוף שנות ה-70 עמדה האימפריה הרוסית בפני גל של טרור מהפכני ומשבר פוליטי. הקיסר אלכסנדר השני הפקיד בידי לוריס-מליקוב סמכויות חירום להשבת הסדר על כנו. בראש הנציבות העליונה למינהל ולאחר מכן במשרד הפנים, הוא המשיך במסלול שבני דורו כינו "הדיקטטורה של הלב". מצד אחד הוא נלחם בנחישות בטרור, מצד שני ביקש להפיג את המתח הציבורי באמצעות רפורמות, החלשת הצנזורה והידברות עם חוגים ליברליים. שיאה של פעילותו הפוליטית היה פרויקט הרפורמה, שנכנס להיסטוריה כ"חוקת לוריס-מליקוב".