האסיפה קראה גם למשרד החוץ האיראני להמשיך באותו כיוון ולשמש כקול המביע את התנגדות המדינה.
ההצהרה קראה עוד להמשך השתתפות הציבור בעצרות, אחדות לאומית ותמיכה בחזית ההתנגדות, תוך ציון הניצחונות של כוחות ההתנגדות בתימן ובלבנון כעדות לאפקטיביות של אסטרטגיית אחדות החזיתות.
הוא גם דחק במדינות השכנות להכיר בכך שהביטחון האזורי חייב להיות מובטח על ידי עמי האזור, בטענה שנוכחות כוחות זרים היא מקור עיקרי לחוסר ביטחון.