הביטוי "הם השיגו כוח על נאצר" הוא המפתח העיקרי להבנת הבגרות הפוליטית שהתנועה השיגה. הקבוצות שהחלו את מחאתן בתלונה מנהלית הקימו בסופו של דבר רשות מקומית חלופית בתחומן ודחו את גלגלי הגבייה של האימאם. צעד זה מקבל את משקלו ההיסטורי מהעובדה שהוא מאשר שנאמנות פוליטית לא הייתה גורל שנכפה על ידי זהות עדתית, וכי הקהילות שחיו באזורי ההשפעה של האימאמט הצליחו לסגת מהציות ולבסס את מנהיגותן הלאומית כאשר העריצות פגעה בכבודן ובזכויות היסוד שלהן. נפילת מבצר חרפה: התמודדות עם ההתנגדות עם המוני דיכוי האימאמט גייס מערכה צבאית שגברה על המהפכנים בציוד ובציוד. היא הייתה להוטה למשוך פרצופים נאמנים לפיצול החזית הפנימית, והסתמכה על כוח פוגע של חיילים שכירים, אותם תיאר בנו של הווזיר כ"חיילי דורן, שהם סבל המכות והדקירות", באומרו: "הוא אסף את הקבוצה השופעת של גברים נבחרים וסוסים חזקים". על ידי הפתעת הלוחמים לפני השלמת ביצוריהם, הקרב בבילאד אנס הביא להרג של מספר מגינים ולבזיזת בתים ורכוש. כוחות האימאם השתלטו על מספר טירות, ובראשן מבצר בני ראג'ה, המכונה "חרפה", שהיה המעוז המבוצר של אבן ראג'ה ומחסן הציוד שלו. לפני נפילת המבצר, עברו לוחמי ריימה ושבטי ההרים והעמקים לצור על מבצר יפאן (בבידוד יפאן שבסלפיה של ריימה), שהיה המרכז הצבאי שהקים האימאמט כדי לשלוט על שבילי ההרים המשקיפים על תיהאמה. הם הקיפו אותו בחוזקה כדי לנתק את האספקה של המרכז. "מבצר יפאן בארץ ריימה נצור על ידי השבטים מההרים סביבו ומהקרקעות והם הביאו את הנחשים הזוחלים לקראתו". אך נפילת מעוזו של אבן ראג'ה ושלו אילצה אותו לעזוב את השדה ולחפש מקלט אצל הנסיך מוחמד בן אל-חסן באיב, הביאה להתפרקות המצור ולפיזור השבטים. קמפיינים משמעתיים הגיעו לבתיהם, והוטלו עליהם קנסות ותמלוגים לא צודקים בשם "מילוי מוסר" ו"משמעת בכסף". המהפכה של אנאס אוריאמה מפזרת את המיתוס של הגיאוגרפיה העדתית המהפכה של 1052 אה מציבה אותנו לפני הצורך לפרק באופן שיטתי את אותם סיווגים מוכנים המניחים שהשתייכות גיאוגרפית כרוכה בהכרח כניעה לדוקטרינת הסמכות הכופה.

הביטוי "הם השיגו כוח על נאצר" הוא המפתח העיקרי להבנת הבגרות הפוליטית שהתנועה השיגה. הקבוצות שהחלו את מחאתן בתלונה מנהלית הקימו בסופו של דבר רשות מקומית חלופית בתחומן ודחו את גלגלי הגבייה של האימאם. צעד זה מקבל את משקלו ההיסטורי מהעובדה שהוא מאשר שנאמנות פוליטית לא הייתה גורל שנכפה על ידי זהות עדתית, וכי הקהילות שחיו באזורי ההשפעה של האימאמט הצליחו לסגת מהציות ולבסס את מנהיגותן הלאומית כאשר העריצות פגעה בכבודן ובזכויות היסוד שלהן. נפילת מבצר חרפה: התמודדות עם ההתנגדות עם המוני דיכוי האימאמט גייס מערכה צבאית שגברה על המהפכנים בציוד ובציוד. היא הייתה להוטה למשוך פרצופים נאמנים לפיצול החזית הפנימית, והסתמכה על כוח פוגע של חיילים שכירים, אותם תיאר בנו של הווזיר כ"חיילי דורן, שהם סבל המכות והדקירות", באומרו: "הוא אסף את הקבוצה השופעת של גברים נבחרים וסוסים חזקים". על ידי הפתעת הלוחמים לפני השלמת ביצוריהם, הקרב בבילאד אנס הביא להרג של מספר מגינים ולבזיזת בתים ורכוש. כוחות האימאם השתלטו על מספר טירות, ובראשן מבצר בני ראג'ה, המכונה "חרפה", שהיה המעוז המבוצר של אבן ראג'ה ומחסן הציוד שלו. לפני נפילת המבצר, עברו לוחמי ריימה ושבטי ההרים והעמקים לצור על מבצר יפאן (בבידוד יפאן שבסלפיה של ריימה), שהיה המרכז הצבאי שהקים האימאמט כדי לשלוט על שבילי ההרים המשקיפים על תיהאמה. הם הקיפו אותו בחוזקה כדי לנתק את האספקה של המרכז. "מבצר יפאן בארץ ריימה נצור על ידי השבטים מההרים סביבו ומהקרקעות והם הביאו את הנחשים הזוחלים לקראתו". אך נפילת מעוזו של אבן ראג'ה ושלו אילצה אותו לעזוב את השדה ולחפש מקלט אצל הנסיך מוחמד בן אל-חסן באיב, הביאה להתפרקות המצור ולפיזור השבטים. קמפיינים משמעתיים הגיעו לבתיהם, והוטלו עליהם קנסות ותמלוגים לא צודקים בשם "מילוי מוסר" ו"משמעת בכסף". המהפכה של אנאס אוריאמה מפזרת את המיתוס של הגיאוגרפיה העדתית המהפכה של 1052 אה מציבה אותנו לפני הצורך לפרק באופן שיטתי את אותם סיווגים מוכנים המניחים שהשתייכות גיאוגרפית כרוכה בהכרח כניעה לדוקטרינת הסמכות הכופה.