מה יקרה קודם: שיקום צנעא או שחרור תאיז? סופר | מעלת הקהלי שאלה שמציבה את עצמה בעוצמה, ומסכמת את הניתוחים והקריאות שנכפו על ידי התמורות הפוליטיות של הסצנה התימנית. האמת שאושרה על ידי עובדות ואינדיקטורים בשטח היא שהשיקום של צנעא עשוי להתרחש קודם. לא בגלל שהשחרור של טאיז בלתי אפשרי, אלא בגלל שאי אפשר לטאיז ליפול מלכתחילה כדי להחזיר אותו. היא עמדה איתן ונלחמה בנסיבות האפלות והקשות ביותר, גם כשהיא נצורה. איך היא יכולה ליפול היום לידי המיליציות, כשהיא הפכה, יחד עם מעריב, לריאות המשטר הרפובליקני ולסמל של התנגדות לאומית, ולצדה נמצאת הדרמאוט כעומק האסטרטגי בדרום? השאלה הפכה - "מה יקרה קודם שיקום צנעא או שחרור תאיז?" "- מלחש בישיבות סגורות ועד לכותרת הבולטת ביותר בתודעה התימנית, שזוכה להד בכל מקום, כולל פלטפורמות מדיה חברתית. היא לא כופה את עצמה כהשוואה צבאית הקשורה לציוד ולציוד, אלא כשאלה מורכבת, פוליטית, היסטורית, פסיכולוגית ותרבותית בו זמנית. צנעא כבר נפלה צבאית ופוליטית מאז שפלשו אליה מיליציות, בנפילה קרובה יותר לכיבוש מאשר להפיכה פוליטית. המיליציות לא נכנסו אליה כמפלגה פוליטית שחיפשה שותפות או השפעה, אלא כפרויקט אימאמט חדש, שהעניק לעצמו זכות אלוהית וקדושה לשלוט בעבדים, ועסק בתימנים כנתינים, לא כאזרחים. מאז אותו רגע אפל, סובלים תושבי צנעא ותימן מעוני ומדלנות, תחת משקלם של היטלים אינסופיים ודיכוי שיטתי מידי תומכי האימאמט שמינו את עצמם שומרי העם התימני בהווה ובעתידו. כאן ניכרת הסתירה החריפה שחווה צנעא, מה שהופך אותה לקרובה ביותר לשחרור. מצד אחד, הגיאוגרפיה הצבאית, בכפוף להיגיון הכוח, אומרת שחלקים גדולים ממנה נמצאים בשליטה של מיליציות, שהסיסמאות שלהן ממלאות את הרחובות, ושהמחסומים שלהן מתפשטים בכל סמטה. מצד שני, הגיאוגרפיה החברתית - שהיא העמידה והאמיתית ביותר - אומרת בדיוק את ההיפך, שכן העיר דוחה מכל וכל את המיליציות הנשבעות אמונים למולות של טהראן, ורואה בהן גוף זר ופולש למרקם האזרחי והתרבותי העתיק שלה. שתיקת אנשי צנעא, שיש המפרשים ככניעה, אינה אלא מתח פנימי בלתי מוצהר, שנכפה על ידי מכונת המלחמה, ושיטות הביטחון והמודיעין המדכאות שהמיליציות נטעו בכל שכונה וסמטה.