מצרים שנמצאת במוחו של חוסיין אל-חות'י"... בוז לעם המצרי, להיסטוריה שלו ולאמנותו: האיראנים מסוגלים יותר מהם בלחימה ותרבותם מושפעת מהיהודים אל-מסדר אונליין - בלעדי בעזרת סיסמאות על פלסטין והטילים שהיא שיגרה לעבר ישראל, הצליחו איראן והמיליציות שלה באזור למשוך ערבים רבים. המיליציה החות'ית מנסה לנצל את האהדה שזכתה לה בעקבות כך, לנטרל את דעת הקהל הערבית ולכסות על הפשעים שהיא מבצעת נגד התימנים בימים אלה, ובמיוחד את המצור החונק שהיא מטילה על העיר טאיז, שבה חיים כשני מיליון בני אדם. עם דיבורים בתקופה האחרונה על האפשרות שמצרים תשתתף במלחמה נגד החות'ים, הופיעו כמה הצהרות בערוצי הטלוויזיה ובאתרי מדיה חברתית, שבהן החות'ים היו להוטים לפנות למצרים בשפה רכה. מנהיגי החות'ים הופיעו כשדיברו על "היחסים ההיסטוריים בין תימן ומצרים" ו"התפקיד הערבי-מצרי", ודרשו מקהיר לא לעסוק בשום פעולה צבאית. בניגוד ל"הקסמה" והאהדה של חלק מהמצרים עם המיליציה החות'ית, דמותם של מצרים ושל מצרים בקרב החות'ים נראית שונה לחלוטין. לדעתם, היא אינה מייצגת שום מודל תרבותי, דתי, פוליטי או חקיקתי נכון, והם רואים במצרים מוטעים וזקוקים ל"פרויקט הקוראן השיעי" כדי לחזור לדרך הנכונה. הדימוי ה"לבן" שמחזיקים כמה מצרים על הקבוצה סותרת באופן קיצוני את היסודות האינטלקטואליים עליהם מתבסס הפרויקט החות'י, כפי שצויר מייסד הקבוצה, חוסיין בדר אלדין אל-חות'י, ברשימותיו ובשיעוריו, שם מוצגת מצרים כמודל למה שעל האומה להימנע, ברמת השליטים, ההיסטוריה, התרבות, התרבות, התרבות. כדאי לזכור כאן כי חוסיין אל-חות'י הוא האיש המשפיע והיעיל מבין רבבות מחסידיו, גם לאחר מותו, וכי עקרונותיו נלמדים בהרחבה בתחומים שבשליטת הקבוצה, ותהליך ההתגייסות לקורסים ופעילויות תרבות בחממות הקבוצה, עד למוסדות החינוך והתקשורת הממשלתית, מתבסס עליהם. באחד מסיפורי ה"סגן" הללו, חוסיין אל-חות'י מותח ביקורת על הנשיא הפלסטיני המנוח יאסר ערפאת, אשר היה להוט לחזק את יחסיו עם מצרים ומשטרה, תוך התעלמות מחומייני ומהמשטר האיראני.