מדוע המלחמה בטאיז נראית אחרת? סופר | מחמוד אל-שרעבי המשקיף מציין כי למלחמה שניהלה המיליציה החות'ית בטאיז יש ייחוד שחורג מגבולות העימות הצבאי. תימן הייתה עדה לחזיתות רבות, שחלקן נפתחו ואחרות נסגרו, והמניעים והחישובים של הלחימה היו מגוונים, אך העימות בטאיז המשיך לשמור על אופי שונה, בין אם באופי הפגיעה ובין אם ביכולתה של העיר לעמוד למרות חוסר איזון הכוחות לטובת החות'ים. אז מה מייחד את המלחמה הזו? מדוע העליונות הצבאית לא הצליחה להשיג את ההחלטיות שאליה הייתה אמורה להוביל? כדי להבין זאת, עלינו להסתכל על מה שטאיז מייצג בתודעה החברתית התימנית, ועל מספר דואליות שנוצרו דרך ההיסטוריה, התרבות והפוליטיקה, והמורכבות של החברה התימנית מצטמצמת לדימויים מנוגדים, שלכל צד שלהם יש קונוטציות משלו וערכים משלו. אחת מהדואליות הללו היא הדואליות של "ההתחלה והבית", שהיא בעצם ביטוי אזורי שמתרחב וכולל מספר אזורים ומחוזות, אך בדמיון הקולקטיבי התימני היא מצטמצמת לרוב לכדי הדואליות של צנעא ותאיז. למרות הגיוון בשני האזורים, כל אחד מהם רכש משמעות שחורגת מגיאוגרפיה; בחלק מהתפיסות העדתיות והפוליטיות, צנעא היה קשור לזיידי, בעוד טאיז היה קשור לשאפי. אמנם צמצום זה אינו משקף את הגיוון האמיתי בחברה התימנית, אך הוא חושף תפיסות מושרשות שתרמו ליצירת הגבולות הסמליים בין שני האזורים, וגרמו ליחסים ביניהם לחרוג מהיריבות האזורית להבדלים עמוקים יותר בזהות ובשייכות. יש דואליות נוספת: אזרחית ושבטית. דמותו של טאיז התבססה כמרכז לציוויליזציה, חינוך, תרבות ועבודה אינדיבידואלית, בניגוד לדימוי הנדבק לאזורי הצפון כמעוזי שבטים ומנהגים מסורתיים. זהו גם סטריאוטיפ שאינו מתאים לגיוון בחברה התימנית, אך הוא נותר משפיע באופן ההסתכלות על טאיז וסביבתה, ועל המשמעויות שאנשים נותנים לכל אחד מהם. מתוך הדואליות הזו יוצאת דואליות שלישית, שהיא שלום ומלחמה, או אזרחית ולחימה. טאיז נקשר בדמיון החברתי לעיר שלווה, עסוקה בחינוך, במסחר, בתרבות ובניהול החיים, בעוד שאזורים שבטיים אחרים היו קשורים לדימוי של חברה בעלת אומץ לב, אומץ ויכולת לנהל מלחמות.