סעיף (19) לאמנת ג'נבה הראשונה קובע כי אסור בשום פנים ואופן לתקוף מתקנים קבועים ויחידות ניידות השייכות לשירותים רפואיים, אלא יש לכבד אותם ולהגן עליהם בכל עת על ידי הצדדים לסכסוך. כמו כן, הוא חייב את הרשויות המוסמכות לוודא כי מתקנים ויחידות אלו ממוקמים הרחק מהסכנות הנובעות מהתקפות על מטרות צבאיות. מאמר זה מאשר שיחידות רפואיות אינן מטרות צבאיות לגיטימיות רק משום שהן נמצאות באזור עד לעימותים מזוינים, אלא נהנות מהגנה מיוחדת המחייבת את הצדדים לסכסוך לכבד אותן ולא לכוון אותן. באותו הקשר, סעיף 35 קובע כי יש לכבד ולהגן על אמצעי הובלת פצועים וחולים וציוד רפואי, וכך גם יחידות רפואיות ניידות. המשמעות היא שההגנה המשפטית אינה מוגבלת רק לבית החולים או למרכז הבריאות, אלא כוללת אמצעי תחבורה המיועדים להובלת פצועים, חולים וציוד רפואי, בהתאם לתנאים שנקבעו בכללי החוק הרלוונטיים. לפיכך, פגיעה באמבולנס המיועד להובלת פצועים וחולים, או תקיפתו משום שהוא מבצע את משימתו הרפואית, מהווה פשע מנקודת המבט של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. חמישית: הגנה משפטית לחובשים ולצוותים רפואיים ההגנה על אמבולנסים אינה ניתנת להפרדה מההגנה של האנשים המפעילים אותם או מספקים באמצעותם טיפול רפואי. הפרמדיק שיוצא למקום ההתנגשות כדי לחלץ את הפצועים מבצע משימה הומניטרית המוגנת על ידי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בהקשר זה, סעיף 24 לאמנת ג'נבה הראשונה קובע כי יש לכבד ולהגן על צוותים רפואיים העוסקים באופן מלא בחיפוש, איסוף, שינוע, טיפול או מניעת מחלות, וכן עובדים אשר עוסקים באופן מלא בניהול יחידות ומתקנים רפואיים. סעיף (25) קובע גם הגנה לאנשי הכוחות המזוינים שעברו הכשרה מיוחדת לשימוש בעת הצורך כאחיות או כנושאות עוזרות של אלונקות חולים, כאשר הם מבצעים משימות אלו בתנאי מגע עם ישראל או נופלים בסמכותו. לכן: יש לכבד ולהגן על צוותים רפואיים מוגנים, ואין להתייחס אליהם כאל מטרות צבאיות רק בגלל שהם נמצאים בשדה הקרב. שישית, הוראות הפרוטוקולים הנוספים הראשון והשני משנת 1977

סעיף (19) לאמנת ג'נבה הראשונה קובע כי אסור בשום פנים ואופן לתקוף מתקנים קבועים ויחידות ניידות השייכות לשירותים רפואיים, אלא יש לכבד אותם ולהגן עליהם בכל עת על ידי הצדדים לסכסוך. כמו כן, הוא חייב את הרשויות המוסמכות לוודא כי מתקנים ויחידות אלו ממוקמים הרחק מהסכנות הנובעות מהתקפות על מטרות צבאיות. מאמר זה מאשר שיחידות רפואיות אינן מטרות צבאיות לגיטימיות רק משום שהן נמצאות באזור עד לעימותים מזוינים, אלא נהנות מהגנה מיוחדת המחייבת את הצדדים לסכסוך לכבד אותן ולא לכוון אותן. באותו הקשר, סעיף 35 קובע כי יש לכבד ולהגן על אמצעי הובלת פצועים וחולים וציוד רפואי, וכך גם יחידות רפואיות ניידות. המשמעות היא שההגנה המשפטית אינה מוגבלת רק לבית החולים או למרכז הבריאות, אלא כוללת אמצעי תחבורה המיועדים להובלת פצועים, חולים וציוד רפואי, בהתאם לתנאים שנקבעו בכללי החוק הרלוונטיים. לפיכך, פגיעה באמבולנס המיועד להובלת פצועים וחולים, או תקיפתו משום שהוא מבצע את משימתו הרפואית, מהווה פשע מנקודת המבט של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. חמישית: הגנה משפטית לחובשים ולצוותים רפואיים ההגנה על אמבולנסים אינה ניתנת להפרדה מההגנה של האנשים המפעילים אותם או מספקים באמצעותם טיפול רפואי. הפרמדיק שיוצא למקום ההתנגשות כדי לחלץ את הפצועים מבצע משימה הומניטרית המוגנת על ידי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בהקשר זה, סעיף 24 לאמנת ג'נבה הראשונה קובע כי יש לכבד ולהגן על צוותים רפואיים העוסקים באופן מלא בחיפוש, איסוף, שינוע, טיפול או מניעת מחלות, וכן עובדים אשר עוסקים באופן מלא בניהול יחידות ומתקנים רפואיים. סעיף (25) קובע גם הגנה לאנשי הכוחות המזוינים שעברו הכשרה מיוחדת לשימוש בעת הצורך כאחיות או כנושאות עוזרות של אלונקות חולים, כאשר הם מבצעים משימות אלו בתנאי מגע עם ישראל או נופלים בסמכותו. לכן: יש לכבד ולהגן על צוותים רפואיים מוגנים, ואין להתייחס אליהם כאל מטרות צבאיות רק בגלל שהם נמצאים בשדה הקרב. שישית, הוראות הפרוטוקולים הנוספים הראשון והשני משנת 1977