פשעים המכוונים לחובשים בטאיז קריאה לאור אמנות ז'נבה והפרוטוקולים המצורפים אליהן סופר | ד ג'מאל מוחמד פארה אל-חובאישי מה קורה בטאיז? במהלך הימים האחרונים הייתה טאיז עדה להתקפות נגד אמבולנסים ופרמדיקים, שגרמו, על פי הדיווחים בתקשורת, למוות ופציעות, וחשפו את חייהם של הפצועים והחולים לסכנת מוות, בנוסף להשמדת אמבולנסים או מניעה מהם להגיע לפצועים ולחולים ולהעבירם לבתי חולים. לפי מה שפורסם, הדבר לא הצטמצם למניעת חלק מהאמבולנסים לבצע את משימתם, אלא התרחב גם לפגיעה בכמה מהם בזמן שניסו להגיע אל הפצועים או להעבירם למכוני בריאות. התנהגות זו מהווה הפרה חמורה ביותר של הכללים השולטים במלחמה ודורשים הגנה על פצועים, חולים, צוות רפואי ותחבורה רפואית. הגנה זו אינה הענקה המוענקת על ידי צד אחד לסכסוך לשני, ואינה כפופה להלך רוח פוליטי או צבאי, אלא היא חובה משפטית המוטלת על פי כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. מה שיותר מסוכן הוא שההשפעות של התקפות על פרמדיקים ואמבולנסים לא נעצרות אצל הנפגעים הישירים, אלא מגיעות לכל פצוע הממתין לעזרה, לכל חולה הזקוק לטיפול דחוף ולכל משפחה שחוששת לאבד חבר בשל חוסר יכולתו להגיע לבית החולים. כאשר הפרמדיקים נמנעים מלמלא את תפקידם, או ממוקדים באמבולנסים, התוצאה עלולה להיות מוות של אנשים שניתן היה להציל את חייהם אילו ניתן להם הטיפול הרפואי הדרוש. האמת היא שההפרות הללו לא היו רק אירועים חולפים, אלא באו בהקשר של הסבל המתמשך שטאיז חווה כבר שנים. כלי תקשורת מקומיים, אזוריים ובינלאומיים דיווחו במהלך היומיים האחרונים על סצנות כואבות המסכמות חלק מהטרגדיה האנושית שהעיר חווה. בין הסצינות הללו יש תמונה של אם אבלה, טאיז, נושאת את בתה, בעוד בעלה שוכב מת לידה, בסצנה שטלטלה את רגשותיו של כל מי שהיה עד לה. הסצנה הזו היא לא רק תמונה כואבת שמתמצת את הטרגדיה של משפחה תימנית. במקום זאת, היא מעלה את השאלה העקרונית לגבי מידת הכבוד לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ולגבי גורלם של אזרחים, פצועים וחולים כאשר אמבולנסים, שאמורים להוות אמצעי להצלת חיים, הופכים ליעד למתקפה או נמנעים מלבצע את משימתם ההומניטרית.

פשעים המכוונים לחובשים בטאיז קריאה לאור אמנות ז'נבה והפרוטוקולים המצורפים אליהן סופר | ד ג'מאל מוחמד פארה אל-חובאישי מה קורה בטאיז? במהלך הימים האחרונים הייתה טאיז עדה להתקפות נגד אמבולנסים ופרמדיקים, שגרמו, על פי הדיווחים בתקשורת, למוות ופציעות, וחשפו את חייהם של הפצועים והחולים לסכנת מוות, בנוסף להשמדת אמבולנסים או מניעה מהם להגיע לפצועים ולחולים ולהעבירם לבתי חולים. לפי מה שפורסם, הדבר לא הצטמצם למניעת חלק מהאמבולנסים לבצע את משימתם, אלא התרחב גם לפגיעה בכמה מהם בזמן שניסו להגיע אל הפצועים או להעבירם למכוני בריאות. התנהגות זו מהווה הפרה חמורה ביותר של הכללים השולטים במלחמה ודורשים הגנה על פצועים, חולים, צוות רפואי ותחבורה רפואית. הגנה זו אינה הענקה המוענקת על ידי צד אחד לסכסוך לשני, ואינה כפופה להלך רוח פוליטי או צבאי, אלא היא חובה משפטית המוטלת על פי כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. מה שיותר מסוכן הוא שההשפעות של התקפות על פרמדיקים ואמבולנסים לא נעצרות אצל הנפגעים הישירים, אלא מגיעות לכל פצוע הממתין לעזרה, לכל חולה הזקוק לטיפול דחוף ולכל משפחה שחוששת לאבד חבר בשל חוסר יכולתו להגיע לבית החולים. כאשר הפרמדיקים נמנעים מלמלא את תפקידם, או ממוקדים באמבולנסים, התוצאה עלולה להיות מוות של אנשים שניתן היה להציל את חייהם אילו ניתן להם הטיפול הרפואי הדרוש. האמת היא שההפרות הללו לא היו רק אירועים חולפים, אלא באו בהקשר של הסבל המתמשך שטאיז חווה כבר שנים. כלי תקשורת מקומיים, אזוריים ובינלאומיים דיווחו במהלך היומיים האחרונים על סצנות כואבות המסכמות חלק מהטרגדיה האנושית שהעיר חווה. בין הסצינות הללו יש תמונה של אם אבלה, טאיז, נושאת את בתה, בעוד בעלה שוכב מת לידה, בסצנה שטלטלה את רגשותיו של כל מי שהיה עד לה. הסצנה הזו היא לא רק תמונה כואבת שמתמצת את הטרגדיה של משפחה תימנית. במקום זאת, היא מעלה את השאלה העקרונית לגבי מידת הכבוד לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ולגבי גורלם של אזרחים, פצועים וחולים כאשר אמבולנסים, שאמורים להוות אמצעי להצלת חיים, הופכים ליעד למתקפה או נמנעים מלבצע את משימתם ההומניטרית.