כשדם טהור זורם, הערכים נבחנים, ואנו בחברה שמוקירה את ערכיה, והנאצלת שבהם היא להיות גדולים בהתמודדות שלנו עם מצבים ואירועים בכלל ובזמנים קשים וקריטיים בפרט, ובפרט להתמודד באחריות עם הקורבנות, הדם והכאב של השכול. אין לנצל את דמם של הקורבנות ואת כאב משפחותיהם למען כל רווח, פרט לכל סוחר נטול מצפון. במשך 12 שנים, ארצנו חווה מלחמה שהוטלה על ידי המיליציה החות'ית על העם והאומה. שבווה היה ועודנו נוכח בלב הקרב, מציע שיירות חללים ועדיין שופך את דמם היקר של בניה בכל החזיתות למילוי החובה הלאומית. שבווה והמולדת איבדו עשרות קדושים ומאות צעירים פצועים כשמילאו את חובתם הלאומית על ידי התמקדות במחנה אלאלם בסצנה מחרידה שמזכירה לנו לחלוטין מה עושים הכלים הפליליים בעולם הזה, ומאשרת בבירור שהסיסמאות המשווקות בתואנה של תמיכה בסוגיות של האומה הן זיוף טהור ושהעילה דומה להתנהגותם הרצחנית גם אם התנהגותם של פושעים שונה. זה גם מאשר את מה שהתבסס והתבסס ובטוח שלמיליציה החות'ית יש מלאי. יש כמות עצומה של פשיעה שמכוונת לכל תושבי תימן בלי להתחשב בערכים או מוסר. שבווה מאוחדת מהמצב, ואנשיה שוכחים את חילוקי הדעות שלהם לנוכח הסכנה. כך זה היה מאז ומתמיד, וכך היה בכל מצב קשה. האינטראקציה החברתית שבה ניכרו סצנות הלכידות והסולידריות עם האירוע הפלילי במחנה אל-עלאם לא הייתה יוצאת דופן. אדרבא, מדובר בטבע אותנטי בו כל החברה מלוכדת ובו השתתפו כל תושבי הארץ, ובמיוחד ההדרמאות, הנותנת לסמכותה ולחברה, שהייתה לה עמדה מעוררת הערכה והכרת תודה בריפוי הפצע הזה, והגשמת הקורבנות הללו מחייבת מעבר משלב ההתמודדות עם ההלם של הפשע. כדי לקלוט לקחים, להעריך ולתקן, מתנהלים קרבות החל בקו מאוחד, רצון מגובש, גיוס אנרגיות, וכל אחד ממלא את תפקידו בכל אחריות. הכוונה של המולדת על ידי המיליציה החות'ית בשבווה, עדן, אל-מוקלה, תאיז האיתנה, לחג' אל-התנגדות, מעריב אל-עביאד, וכל הנפות הנתונות למתקפה של המיליציה, יחד עם הכוונה לכך שממלכת האחות של ערב הסעודית תהיה חשופה לחוסר הקשר של הקרב והכוחות הבלתי-קשורים של הקרב והכוחות. קרוב לניצחון, בעזרת ה'. רחמים על חללים צדיקים, תנחומים כנים למשפחותיהם, ריפוי לפצועים, וניצחון לעם התימני הסבלני שלנו. מוחמד סאלח בן אדיו מושל שבווה לשעבר

כשדם טהור זורם, הערכים נבחנים, ואנו בחברה שמוקירה את ערכיה, והנאצלת שבהם היא להיות גדולים בהתמודדות שלנו עם מצבים ואירועים בכלל ובזמנים קשים וקריטיים בפרט, ובפרט להתמודד באחריות עם הקורבנות, הדם והכאב של השכול. אין לנצל את דמם של הקורבנות ואת כאב משפחותיהם למען כל רווח, פרט לכל סוחר נטול מצפון. במשך 12 שנים, ארצנו חווה מלחמה שהוטלה על ידי המיליציה החות'ית על העם והאומה. שבווה היה ועודנו נוכח בלב הקרב, מציע שיירות חללים ועדיין שופך את דמם היקר של בניה בכל החזיתות למילוי החובה הלאומית. שבווה והמולדת איבדו עשרות קדושים ומאות צעירים פצועים כשמילאו את חובתם הלאומית על ידי התמקדות במחנה אלאלם בסצנה מחרידה שמזכירה לנו לחלוטין מה עושים הכלים הפליליים בעולם הזה, ומאשרת בבירור שהסיסמאות המשווקות בתואנה של תמיכה בסוגיות של האומה הן זיוף טהור ושהעילה דומה להתנהגותם הרצחנית גם אם התנהגותם של פושעים שונה. זה גם מאשר את מה שהתבסס והתבסס ובטוח שלמיליציה החות'ית יש מלאי. יש כמות עצומה של פשיעה שמכוונת לכל תושבי תימן בלי להתחשב בערכים או מוסר. שבווה מאוחדת מהמצב, ואנשיה שוכחים את חילוקי הדעות שלהם לנוכח הסכנה. כך זה היה מאז ומתמיד, וכך היה בכל מצב קשה. האינטראקציה החברתית שבה ניכרו סצנות הלכידות והסולידריות עם האירוע הפלילי במחנה אל-עלאם לא הייתה יוצאת דופן. אדרבא, מדובר בטבע אותנטי בו כל החברה מלוכדת ובו השתתפו כל תושבי הארץ, ובמיוחד ההדרמאות, הנותנת לסמכותה ולחברה, שהייתה לה עמדה מעוררת הערכה והכרת תודה בריפוי הפצע הזה, והגשמת הקורבנות הללו מחייבת מעבר משלב ההתמודדות עם ההלם של הפשע. כדי לקלוט לקחים, להעריך ולתקן, מתנהלים קרבות החל בקו מאוחד, רצון מגובש, גיוס אנרגיות, וכל אחד ממלא את תפקידו בכל אחריות. הכוונה של המולדת על ידי המיליציה החות'ית בשבווה, עדן, אל-מוקלה, תאיז האיתנה, לחג' אל-התנגדות, מעריב אל-עביאד, וכל הנפות הנתונות למתקפה של המיליציה, יחד עם הכוונה לכך שממלכת האחות של ערב הסעודית תהיה חשופה לחוסר הקשר של הקרב והכוחות הבלתי-קשורים של הקרב והכוחות. קרוב לניצחון, בעזרת ה'. רחמים על חללים צדיקים, תנחומים כנים למשפחותיהם, ריפוי לפצועים, וניצחון לעם התימני הסבלני שלנו. מוחמד סאלח בן אדיו מושל שבווה לשעבר