מצרים ותימן ביטחון לאומי לאורך ים סוף סופר | ד פייסל עלי איש לא סגר את תעלת סואץ בשנת 2024. היא נותרה פתוחה ומוכנה לקליטת ספינות, ובכל זאת הכנסותיה ירדו מכ-10.25 מיליארד דולר ב-2023 לכארבעה מיליארד, משום שהסכנה ששינתה את חישובי חברות הספנות התעוררה יותר מאלפיים קילומטרים דרומה, בכניסה לים האדום. בפער הזה בין עמדת הערוץ לעמדת הסכנה טמונה תמצית הוויכוח המצרי הנוכחי על תמיכה בסעודיה. הכרזתו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי על נכונותה של מצרים לתמוך ביכולות ההגנה של ערב הסעודית, והחלטת מועצת ההגנה הלאומית לספק את צורות התמיכה הדרושות והאפשריות לממלכה, פתחו מחדש את הדיון על ההשתתפות הצבאית והסיכונים שבה. נשיא מצרים הגדיר את המשימה המוצעת כהגנה על הממלכה, והכחיש את כוונתו לתקוף את תימן. עם זאת, הצבת הנושא כך מחייבת הבחנה בין תימן לקבוצה החות'ית. ערב הסעודית תומכת בממשלת תימן המוכרת בינלאומית מול קבוצה חמושה שפנתה נגדה, וששלטונות תימן וארה"ב סיווגו אותה כארגון טרור. צמצום הסכסוך הזה לעימות בין ערב הסעודית לתימן מקנה לחות'ים מעמד של ייצוג המדינה שאת מוסדותיה הם תפסו, ומשרת את הנרטיב שלהם על מלחמת חוץ המכוונת אליה. קולות מצרים הזכירו את הניסיון של שנות ה-60 להזהיר מפני חזרה לתימן, כאילו ההתערבות המצרית באותה תקופה נחשבה לכישלון. מצרים נשאה מחיר כבד, ותמיכתה תרמה להגנה על הרפובליקה המתהווה, שנותרה לאחר נסיגת כוחותיה, ולבניית מוסדות מינהל, חינוך, הכשרה ושירותים. זוהי תוצאה המונעת מהניסיון לצמצם עד תשישות, בעוד שאחריות מלחמת תימן לתבוסה של יוני 1967 צריכה להוכיח את הקשרים הסיבתיים שלה ולשקלל אותה בין הגורמים לתבוסה. מצרים נעה היום בהקשר שבו האינטרסים שלה מצטלבים עם סעודיה ומדינת תימן. ביטחון סעודיה וסדר הניווט קשורים למשאביה של מצרים, לנמלים ולערך מיקומה, ושיתוף הפעולה עם שתי המדינות מקנה לה את היכולת להתמודד עם סכנה בכל מקום שתצוץ, ולהשתתף בהסדרים שלאחר הסכסוך. לאינטרסים אלה יש היסטוריה ארוכה, והכלים להבטחתם השתנו עם שינויים בכוחות, בטכנולוגיות ובאיזוני ההשפעה. ממפרץ עדן נכנסות ספינות לבאב אל-מנדב, ואז עולות בים האדום לאורך תימן וסעודיה ממזרח, וקרן אפריקה, סודן ומצרים ממערב, לפני שהים מסתעף צפונה לכיוון סואץ ועקבה.