העיתונאי חליל נסראללה
כאילו הנשיא נוואף סלאם לא ביקר בדרום, וגם לא ביקר בזאוטר ספציפית.
לא הייתה הודעה מוקדמת. הוא הגיע למקום ודאג לעצמו לסרטון וידאו, שעוצב בקפידה מבחינת התוכן והצורה.
הוא נטע את דגל לבנון, הדגל שעבורו הקריבה ההתנגדות, ועבורו שפכו תושבי הדרום דם.
הודעת וידאו לתושבי הדרום, רחוק מלפגוש אותם.
הוא הגיע לשם, לא פגש אנשים, רק כמה עוברי אורח ראו אותו.
ארצו יודעת את מידת הכעס של תושבי הדרום, על מדיניותו ועל מדיניות כבוד הנשיא.
הסתננות זו לזאותר הייתה מתקבלת בברכה, אילו עמדת המדינה, ומדינתו, הייתה שונה ממה שהיא.
הכעס של תושבי הדרום מתחיל עוד מלפני המלחמה, והוא התחזק במהלכה, במיוחד ביום רביעי השחור, ואלה שהצדיקו את "המתקפה".