דואר של חיזבאללה
🚩 "פסיכולוגיה פוליטית"
האם נחזור לעקירה ולגירוש??&33;
כל ידיעה שמדברת על דשדוש של הסכם אזורי או מקומי, וכל הסלמה בשיח או בהתנהגות הצבאית של האויב, לא נשארות רק אירוע פוליטי בתודעה הלבנונית, אלא הופכת מהר מאוד לגירוי פסיכולוגי שמחזיר את זיכרון המלחמה, במיוחד בקרב תושבי הדרום.
מצב של חרדה, ציפייה ופחד נוצר כמעט אוטומטית, לא מוגבל לאפשרות של חזרה לעימות צבאי, אלא מתרחב לדאגה השורשית ביותר: חזרה על חווית העקירה והעקירה מהארץ.
ניתן להסביר תופעה זו במסגרת הפסיכולוגיה הפוליטית כאחת התוצאות של טראומה קולקטיבית ממושכת. שלוש שנים של מלחמה מתמשכת והעקירה החוזרת ונשנית שליוותה אותה לא רק הותירו השפעות חומריות, אלא גם עיצבו מחדש את המבנה הפסיכולוגי של יחידים וקבוצות.
כאן, העקירה איננה עוד אירוע פיזי הקשור לתנועה ממקום למקום, אלא היא הפכה למצב נפשי קבוע השוכן בתודעה הקולקטיבית, כך שאדם חווה את האפשרות שלה לפני התרחשותה, ומפעיל אותה מחדש עם כל התפתחות מדינית או ביטחונית. מנקודת מבט זו, ניתן לומר שלבנון, במיוחד הדרום, מתמודדת היום עם תופעה שניתן לתאר כ"עקירה פסיכולוגית". זהו מצב החורג מהאפשרות של עקירה ממשית לתחושה קבועה של חוסר יציבות ואובדן ביטחון, שכן רעיון העזיבה הופך נוכח יותר בתודעה מאשר התרחשותו בשטח.
זוהי אחת ההשלכות המסוכנות ביותר של מלחמות ממושכות, משום שהיא מעבירה את השפעות הסכסוך מגיאוגרפיה למצפון, ומהשטח למבנה הפסיכולוגי של החברה, מה שהופך את הפחד עצמו לצורה של עקירה מתמשכת.
עבאס אל-מועלם - סופר פוליטי