לרגל יום ההרוגים של תנועת אמל, פרסמה הלשכה המדינית של התנועה את ההצהרה הבאה:
בין החמישי ביולי 1975 לחמישי ביולי 2026, עוצמת הכאב נותרה זהה, וזרים של גבורה והקרבה מפיצים את ניחוחם בכל מקום למען לבנון, בהגנה על חירותה וריבונותה. שיירות ההרוגים מהוות הד לקריאתו וצוואתו של האימאם המנהיג סייד מוסא א-סדר, אשר אורו בקע מהבקאע, מעין אל-בנייה: "הרוגינו רצו להוכיח שהפטריוטיות אינה סיסמאות, רווחים או הישגים, ואינה סחורה למשא ומתן, להצעה ולביקוש, אלא שהמולדת היא ממדי קיומו של האדם, בסיס כבודו ותחום שליחותו, והרוגינו הקריבו את עצמם למען האמת והצדק".
למחזור הראשון של שיירת ההרוגים של ההתחלה, ולכל ההרוגים בתנועת אמל ובהגנה האזרחית של צופי המסר האסלאמי, ולכל ההרוגים שצעדו בדרך זו ושאבו ממעיין ים נתינתם, נאמנותם, הקרבתם ויציבותם – ברכת הערכה וכבוד. ביום זה, התנועה מדגישה את הנקודות הבאות:
ראשית: התוקפנות הישראלית, אשר כוונה נגד לבנון בכלל, ונגד הבקאע, הדאחייה הדרומית של ביירות הבירה והדרום בפרט, ונמשכת בצורות שונות של הרג ועקירה כפויה של מאות אלפי תושבי הכפרים הדרומיים, והרס מתמשך בחסות הפסקת האש באופן שיטתי של עשרות כפרים והפיכתם לבלתי ראויים למגורים ולחיים אנושיים – כל לבנוני, בכל עמדה שהיא, בין אם בשלטון על כל דרגיו, באופוזיציה או בתמיכה, טועה לחשוב שתוקפנות זו מכוונת נגד עדה, אזור או גורם מפלגתי או פוליטי מסוים. זוהי תוקפנות נגד לבנון ונגד כל עדותיה, ונגד המודל התרבותי, הרוחני, התרבותי והאנושי שלה. זוהי תוקפנות המגיעה לרמה של מלחמת השמדה המחייבת איחוד כל הכוחות והמאמצים הלאומיים, האזוריים והבינלאומיים כדי לסיים אותה באופן מיידי, באופן שישמור על אחדותה וריבונותה של לבנון ויחזיר את בניה לבתיהם שמהם גורשו שלא בצדק, ויכפה נסיגה בלתי מותנית של כוחות צה"ל אל מעבר לגבולות המוכרים בינלאומית, ופריסת צבא לבנון באזורים שמהם הוא נסוג, ביישום הסכם הפסקת האש שנחתם בנובמבר 2024, הרחק מכל ניסיון לנצל את העובדות בשטח של תוקפנות זו למטרות פוליטיות פנימיות זולות או לשאיפות תוקפניות ישראליות ידועות לכל, ואלו הן מטרות שאנו דוחים אותן מכל וכל ונתנגד להן בכל האמצעים החוקיים והחוקתיים הזמינים.
שנית: התנועה חוזרת ודוחה באופן מוחלט את כל מה שנכלל במה שמכונה "הסכם המסגרת", בין אם באמצעות מה שמכונה "אזורי ניסוי" או באמצעות הניסיון הישראלי הגלוי שמטרתו, בסעיפים הגלויים ובנספח הסודי, להפוך את הצבא לפקיד משפטי בשירות סדר היום של ישראל ופרויקטי הפילוג שלה. לפיכך, התנועה מדגישה בהקשר זה כי צבא לבנון, מפקדיו, קציניו, נגדיו וחייליו, הם התקווה, וכי מוסד לאומי מאוחד זה, עם עקרונותיו המושרשים, הוא מעל לכל חשד ומהווה קו אדום שלא ניתן לקבל את חצייתו תחת כל כותרת ובכל נסיבות שהן.
שלישית: התנועה מדגישה כי הפשעים שביצעה מכונת המלחמה הישראלית נגד ילדים, בני אדם, מורשת, תרבות, כלכלה, שדות חקלאיים, עיתונאים, צוותי אמבולנס, מרכזים רפואיים וחינוכיים, ומקומות וסמלים דתיים ורוחניים, וישראל השתמשה בביצועם בכל סוגי הנשק הקטלני, כולל אלו האסורים בינלאומית בניגוד לכל כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, הם פשעי מלחמה מוגדרים, ואסור בשום אופן, לא בהסכם מסגרת ולא בשום אמנה, לבטל אותם בהתיישנות או בחלוף הזמן, שכן הרישום הפלילי והרדיפה אחר הפושעים אינם מוגבלים בזמן בסעיפים ואינם מולבנים בהסכמים.
רביעית: ולבסוף, התנועה חוזרת וקוראת לכל הלבנונים לדחות את שיח השנאה וההסתה ולהציג את המשותף ביניהם, והוא לבנון, שהייתה וצריכה להישאר בגבולותיה המוכרים בינלאומית וללא "אזורי ניסוי", מולדת סופית לכל בניה.