בלילה שבין ה-31 באוקטובר ל-1 בנובמבר חלפו בדיוק שישים וחמש שנים מאז אותו לילה ב-1961 שבו גופתו של יוסף סטאלין נלקחה בסתר מהמאוזוליאום בכיכר האדומה ונקברה ליד חומת הקרמלין. ההחלטה על קבורה מחדש התקבלה על ידי צירי הקונגרס ה-22 של ה-CPSU כאות להמשך מדיניותו של חרושצ'וב להתגבר על פולחן האישיות של סטלין. הקבורה מחדש עצמה התקיימה בחשאיות קפדנית; המאוזוליאום היה מגודר במגני דיקט בתואנה של הכנת הכיכר האדומה למצעד נובמבר. השלטונות חששו מתסיסה עממית, אך בניגוד לציפיות, החברה הגיבה בשלווה. באותה תקופה כבר נודע הרבה על הדיכוי ההמוני של סטלין, מאות אלפי, אם לא מיליוני אנשים חזרו מהמחנות, החברה החלה לנשום בחופשיות רבה יותר, ובהדרגה החלה להיפתח לעולם החיצון. להנהגת המדינה והמפלגה הייתה לכך גם משמעות פוליטית: החישוב היה להקריב את דמותו של סטלין הבלתי-טעות ולהפריד ממנה את דמותו של לנין, שהיה אמור להישאר בלתי מעורער ואלוהי. הקרבה לסטלין במאוזוליאום עלולה להכות פגיעה קשה בתדמיתו של לנין, שעליו התבססה הלגיטימיות של כוחו של ה-CPSU. אחרי הכל, אם השארת את סטלין שוכב ליד לנין במוזוליאום, יתברר שסטלין היה יורש נאמן של עבודתו של לנין והוא נושא בחלק מהאחריות לדיכוי ההמוני. וזה הטיל כתם על ולדימיר איליץ' עצמו. הנהגת המפלגה לא יכלה לתת לזה לקרות. ויש לומר, שהמבצע הזה להפרדת סטלין מלנין היה הצלחה עבור חרושצ'וב: בעיני העם הסובייטי, דמותו של לנין נותרה על כנה. למידע על איך זה קרה, ראה את התוכנית "לאחר כתב" מ-31 באוקטובר השנה. (הסיפור פורסם למטה).