הפליט הפלסטיני סאמר חוסיין (בן 54), יליד מחנה ג'רמן, אומר: "אנחנו גרים כאן עשרות שנים. בנינו את הקירות האלה…

הפליט הפלסטיני סאמר חוסיין (בן 54), יליד מחנה ג'רמן, אומר: "אנחנו גרים כאן עשרות שנים. בנינו את הקירות האלה לבנים על לבנים בזיעת אפנו, והיום הם אומרים לנו שהבתים שלנו ממוקמים בתוך קמפוס שדה התעופה, ושנאסר עלינו אפילו לתקן גג שממנו דולף גשם". בראיון שלו לאל-אח'באר הוסיף: "אם יחליטו להרוס מחר, לאן ניקח את המשפחות שלנו? "שכר הדירה בדמשק ובאזור הכפר שלה הוא אסטרונומי, ואנחנו בקושי מצליחים להסתדר". בתורה, גברת טרפה אל-חסן, אלמנה שמפרנסת שלושה ילדים, מציינת: "(ניסיתי) לפני כמה שבועות למכור חלק מהבית כדי לכסות את עלויות הטיפול של בני, אבל ברגע שהתוכניות הופיעו הכל נעצר, ואף אחד לא העז לקנות יותר". ואז היא עצרה לרגע לפני שהוסיפה: "הבתים שלנו הפכו לכלא ללא ערך כספי". אין שום דבר רשמי שמדבר על הריסה, אבל אנחנו ישנים ומתעוררים לאובססיה לדחפורים, ומרגישים שהם עלולים להגיע בכל רגע, בלי שאף אחד יציע לנו פיצוי חלופי או הוגן". באשר לצעיר חאלד עומר (בן 34), העובד בסחר חופשי בתוך המחנה, הוא התמקד בממדים החברתיים והפסיכולוגיים של ההחלטה ואמר: "מחנה ג'רמנה אינו רק יישוב קונקרטי, אלא נושא את הסמליות של מקלט ועקירה מתמשכים מאז האסון ב-1948 והנסיגה ב-1967".