טהראן מטפלת בתיק הלבנוני כחלק מההסדר האזורי, ולא בתיק ביטחוני נפרד שנותר למשא ומתן בין לבנון לישראל. ברמת ההנהגה ובעמודי הכוח האחרים, היא קושרת את הצלחת המשא ומתן עם וושינגטון למערכת של תנאים, כולל הפסקת המלחמה בחזיתות שונות. לפי המקורות, ההתעקשות של איראן להעמיד את לבנון בחזית כל הסכם חדש מטילה חובה ישירה על הרשות: היוזמה לנצל את הקלף הזה כדי לחלץ התחייבויות לסגת ולהפסיק את התקיפות.
הנשיא ג'וזף עאון וחוגיו הפוליטיים מצדיקים את קיפאון השלטון ב"כורח" הריבונות, וכי "אף אחד לא ינהל משא ומתן בשמנו". אך המקורות סבורים כי ניצול המשתנים אינו אומר לקבל שטהראן יכולה לנהל משא ומתן בשם המדינה הלבנונית, וגם לא הנחה שהאינטרסים האיראניים והלבנוניים זהים בכל התיקים. המשא ומתן האמריקני-איראני נשלט בעיקר על ידי חישובים של שני הצדדים, ותיקים אזוריים עשויים להפוך לקלפי מיקוח ולהחלפת ויתורים. לפיכך, הרשות שמעלה את סיסמת הבלעדיות של קבלת החלטות לאומית "סותרת את סיסמתה כאשר היא אינה מבקשת לכפות את נוכחות המדינה במשא ומתן המעצב את עתידה של המדינה".