חוקר פוליטי, אחמד אל-תנני, סבור בראיון לאל-אח'באר כי הצהרת "מועצת השלום" מפרה את "עקרון ההדדיות והסנכרון שעליו התבססה מפת הדרכים שנחתמה באל-עלמיין", והופכת התחייבויות פלסטיניות לדרישות מוקדמות, מבלי להבטיח שישראל יממש את חובותיו המקבילות. הוא מוסיף כי המשך מניעת כניסת "הוועדה הטכנוקרטית" לרצועת עזה, ושיבוש פריסת "כוח הייצוב הבינלאומי" ויישום הפרוטוקול ההומניטרי, מלמדים על כישלונה של המועצה במימוש המשימות הבסיסיות שלשמן הוקמה. הוא מציין כי החזקת המפלגה הפלסטינית באחריות חלקית לאי ציות, בהתבסס על האשמות ב"פעילות צבאית", וללא הפעלת מנגנון עצמאי לאימות הפרות, "משקפת חוסר איזון בגישת המועצה, שוויון בין הקורבן לתליין והמשך אימוץ הנרטיב הישראלי".