מאז הפלישה הישראלית לדרום לבנון ב-1978, הדרום נוכח בשיריו של ג'ודת פכר אלדין, על אדמתו, כפריו, העצים, החקלאים והלוחמים. דרום מוכה חום, ואנשיו נשארים תקועים בשדותיהם ובבתיהם, גם לאחר שהם הופכים להריסות.
המשורר הלבנוני, יליד 1953, ואחד הקולות הבולטים בשירה הלבנונית המודרנית, הפך את פרטי החיים הכפריים לשפה פואטית שבה טבע, אהבה, מוות, התנגדות וגלות שזורים זה בזה. מ"אני נופל מאהבתך" ו"אשליות כפריות" ועד לאוספים האחרונים שלו, "על ענייני תובנה" ו"שני צללים שלי", חוויה פואטית שראשיתה בדרום נמשכת לאורך עשרות שנים של מלחמות ואובדן.
בקובץ "ינובית" קראנו שמונה שירים ומבחר משלבים שונים של ניסיונו, ביניהם טקסטים על כפרים שנהרסו, הבית שנהרס בתקיפות וחזרה למקומות שהשתנו במלחמה.
לקריאת המאמר המלא
מוחמד נאצר אלדין | "דרום" מאת ג'ודאת פכר אלדין המו/ת בכניסות לכפרים