החוקר הפוליטי, מוחמד דיאב, בראיון שלו לאל-אח'באר, סבור כי ישראל "לא יכולה לשאת עוד במחיר הכעס הבינלאומי המתגבר", וכי יכולתה לספוג ולעמוד בלחץ "החלה לרדת". יתרה מכך, לדבריו, "חומת האש" האמריקאית לא הצליחה "להדוף את הגלים ההולכים וגדלים של ביקורת ודרישות בינלאומיות". דיאב מציין כי סוגיית עזה "איננה מוגבלת עוד לחוגים פוליטיים ודיפלומטיים, אלא קפצה ללב הדיון הציבורי במדינות רבות באירופה, והפכה להיות נוכחת בדאגותיהם של הבוחרים האמריקאים", מה שיעמיד את ישראל בפני אתגר נוסף, עם דעיכת כלי ההשפעה המסורתיים שעליהם היא נהגה להסתמך, ובראשן אייפא"ק וקבוצות לחץ אחרות".
דיאב מייחס את השינוי הזה לסצנות המגיעות מעזה, המשקפות את היקף האסון ההומניטרי, בעוד שהאחרונה שבהן מעמידה את "ישראל שוב מתמודדת עם גל של כעס בינלאומי ועממי דומה מאוד לזה שליווה סצנות של רעב". הוא מאמין שישראל "לא תוכל לשאת במחיר של זה במישור הפוליטי והמוסרי, במיוחד עם הקמפיינים ההולכים וגדלים של החרם, והופעת האינדיקציות לכך שמדינות וממשלות מסוימות עוברות מלחץ עממי לצעדי ענישה ופוליטיים".