אני מהדור שגדל עם GTA. דור שעדיין זוכר את רחובות סגן עיר, את המוזיקה של רדיו מוטו ואת החוויה הראשונה של נהיגה ללא מטרה בעיר וירטואלית.
למרות שאנו עוסקים בחדשות ובפוליטיקה כל יום, GTA לא היה רק משחק מחשב עבורנו כל השנים הללו. החוויה הייתה סוג של חופש שאולי לעולם לא יהיה לנו בעולם האמיתי. יכולנו להסתובב ברחובות במשך שעות ללא משימה או אפילו יעד.
כעת חלפו 13 שנים מאז יציאתו של GTA 5 והגרסה השישית מגיעה. ב-13 השנים הללו, רבים מאיתנו גדלו, התחתנו, הביאו ילדים לעולם, החלפנו מקום עבודה וחיינו השתנו. אבל אנחנו עדיין מחכים להיכנס מחדש לעיר שבעצם לא קיימת בחוץ.
אולי זו הסתירה הפילוסופית הראשונה של GTA. אנחנו כמהים לחזור למקום שבו מעולם לא חיינו באמת. לא משנה כמה פעמים נדדנו בשנים האלה, בנינו חיים, אבל עדיין העיר ההיא הייתה נוסטלגיה על כל הפרטים שלה.