למרות סגירת התיאטראות וההגבלות על פעילות אמנותית במדינה, הקולנוע האפגני לא נעצר לחלוטין. בחמש השנים האחרונות, יוצרי קולנוע אפגנים באירופה, אמריקה ובמדינות אחרות בעולם הפיקו יצירות שלא רק הוצגו בפסטיבלים בינלאומיים יוקרתיים, אלא גם זכו בפרסים חשובים.
עבודות אלו עוסקות בעיקר בנושאים כמו מעמד האישה, הגירה, מלחמה, זהות, זיכרונות קולקטיביים וחיים תחת שלטון הטליבאן.
מצד שני, צלמים שנשארים באפגניסטן מתמודדים עם מגבלות שונות ואין להם הרבה הזדמנויות להפיק ולהראות את יצירותיהם בחופשיות.
הרס הקולנוע של אריאנה, סגירת בתי הקולנוע והשעיית אפגאנפילם הם סימנים לשינוי עמוק במצב התרבותי של אפגניסטן. אבל הנוכחות של סרטים אפגניים בפסטיבלים כמו קאן, IDFA, Hotdogs, חזון של ריאל ופסטיבל הסרטים האסייתי של ברצלונה מראה שהנרטיב הקולנועי של המדינה הזו עדיין ממשיך.
כיום, אורות הקולנוע אולי לא דולקים בקאבול, אבל בערים כמו אמסטרדם, פריז, לונדון, טורונטו ומרכזי תרבות אחרים בעולם, יוצרי קולנוע אפגנים עדיין מדליקים את המצלמות שלהם.
https