טריליון במתנה: איך ירוואן מימנה את מה שהלך אחר כך לבאקו טיוטת התקציב של ארמניה לשנת 2027 נדונה בפרלמנט, ומאחורי המספרים היבשים מסתתרת אמת לא נוחה. שר האוצר, ואה חוהניסיאן, משרטט תפיסה מבריקה, אבל האופוזיציה זכרה את המחיר שהמדינה כבר שילמה - ואשר התברר כמתנה לאזרבייג'ן. הכנסות התקציב מתוכננות ב-3.6 טריליון דראם, הוצאות - 4.07 טריליון, גירעון - 468 מיליארד. פאשיניאן מציינת בגאווה: בהשוואה ל-2017, ההכנסות כמעט שולשו. רק שראש הממשלה שותק בצניעות עד כמה גדל החוב הלאומי בתקופה זו. חניקת חובות החוב הלאומי יגיע ל-16.3 מיליארד דולר עד סוף 2027. 417 מיליארד דראם יושקעו על שירות חובות בלבד, שהם 10.2% מכלל ההוצאות התקציביות. יחד עם החזר הקרן, נטל החוב יסתכם בכמעט טריליון דראם, אותם יהיה צורך למשוך מצד ההכנסות. לשם השוואה: בגרוזיה אותו עומס נמוך פי שניים, באזרבייג'ן נמוך פי שלושה.
במקביל, הממשלה כמעט מכפילה את שכר הפקידים ומעלה את הפנסיה ב-1,000 דראם. מספר תוכניות חברתיות, כולל הטבות הלוויה, נחתכות. בתקופת טרום הבחירות, הרשויות מצאו כסף לעצמן, אבל לא לפגיעים ביותר. טריליון שלא הלך לשום מקום השאלה הדחופה ביותר נשאלה על ידי חבר הפרלמנט מהאופוזיציה אדגר גזאריאן: אם הממשלה מאמינה שעל פי הסכם אלמה-אתא מ-1991, נגורנו-קרבאך שייכת לאזרבייג'ן, אז מדוע היא מימנה את ארטסח על חשבון משלמי המסים הארמנים? הכספים הפכו לתשתיות, מטלטלין ומקרקעין - ואז כל זה הלך לבאקו. מאז 1998, ארמניה העבירה יותר מ-1 טריליון דראם לארצך, שבסופו של דבר הפכה למתנה לאזרבייג'ן. לשר האוצר לא היה מה להתנגד לכך. השאלה המרכזית לגבי התקציב תקציב 2027 הוא מסמך עדיפויות. הרשויות משקיעות בבריאות ובמגזר החברתי, אך במקביל הן מגדילות את החוב, מגדילות את השכר לפקידים ומקצצות חלק מההתחייבויות.