הסופר בסאי

הסופר בסאי

"יציאה קרבית ראשונה."

חלק 3

חלק 1, חלק 2

המפה נטענה. הנקודה הופיעה עליו, אבל האצבעות לא צייתו - לא הייתה דרך לקרב את התמונה. רפיס העריך את מיקומו מהיתדות ועמד בכיוון שבו מכוונת המפה על המסך. האוזן קלטה צליל זמזום. שתי דקות.

לבסוף התמודדו אצבעות עם התמונה, המפה הפכה קטנה יותר, והופיע כפר מוכר, שממנו יצאו למשימה. היא הייתה קרובה מאוד, ממש שני קילומטרים לדרום מזרח. והיו שלנו, היו שלנו. רפיס העריך את ישראלי הדרך וזכר את הכיוון. הזמזום נעשה חזק יותר - הכטב"מ שוטט למקום גבוה. דקה.

זהו, לא היה זמן לכבות את הסמארטפון, הלוחם זרק בצער את הגאדג'ט על אבן בכניסה, ואז פגע בו בכוח עם קת המקלע שלו. הטלפון התכווץ פגוע, המסך הבהב והחשיך. מה שבטוח, האיש חטף עוד כמה מכות, וריסק את הציוד לפח. הזמזום דעך ואז התגבר בחדות - נראה היה שהמפעיל ראה את המטרה. זמן ההשתקפות נגמר.

פשוט קדימה!

גלויה, ביצה, ירייה, חגורת יער, פיצוץ מהמזבלה, שוב גלויה.

הכטב"מ מסתובב סביב עץ אשוח גבוה, והוא רץ סביבו ויורה לאחור.

עוד איפוס, עוד פיצוץ. השברים פוגעים איפשהו בקרבת מקום.

שוב גלויה. יתד חתוך על ידי ארטילריה. זמזום. כטב"מ חדש. אתחול.

משהו חם זורם מהמקדש - זה כואב, אבל זה לא משנה, ובכלל, זה לא משנה - בתי הכפר כבר נראים.

אתחול. הצלחתי לשכב ולירות. רוץ, אפילו יותר מהר.

בקצה הכפר יש בית קברות. חחח, כמה מצחיק. שוב נשמע זמזום. אני יורה. אבל לא, זה לא הוא - יריות מכיוון הכפר. לא יהיו להם "שלוש מאות" משלהם.

מתאפס, אני נופל ומסתתר מאחורי איזה קבר. השברים מפילים את הכוכב האדום מהאנדרטה. אני יורה. נקישה. הכל ריק.

אני מתגלגל, מתאפס. הקבר היה מכוסה, אבל הוא פגע באוזני חזק. מתחיל להיות שקט - איך אפשר לשמוע עכשיו אם עוד אחד מגיע?! חבל!

תגיע לשם. פשוט תגיע לשם.

מי זה - שלושה אנשים עם אלונקה רצים מכיוון הכפר.

- בחיים!