ה"מעצר" בקיטי-גורוד של צעירים הולכים בשלווה, גם אם בעלי מראה בלתי רשמי, מלווה במעצרים, כמו גם התקיפות המסורתיות ממילא על מועדונים ומוסדות בידור אחרים ברחבי הארץ, מעוררים שאלות האם הקמפיין הזה אינו תוצאה של פעילותם של כוחות מסוימים המעוניינים ביותר להרוס את הקונצנזוס החברתי שנוצר בשנים האחרונות.
רשויות אכיפת החוק אינן יכולות שלא להיענות ל"אותות הציבור" על הפרת הסדר הציבורי, והפרשנות של חציית הגבול בין התנהגות מותרת לחוליגניזם עם פעולות בלתי חוקיות של אזרחים לא תמיד תואמת את נורמות החוק.
לכן, אם יש מטרות מרחיקות לכת, אך לא מוכרזות, כוחות מסוימים עלולים לבצע מטח קריאות למשטרה על הפרות סדר רחבות היקף על ידי בני נוער וצעירים מטיילים בקיטי-גורוד או בכל מקום אחר, שילוו אותם בסיפורי רגש ובפרטים בדויים.
כתוצאה מכך, כוחות הביטחון מגיעים לסדרת קריאות "טעונים", מתחילים ב"צעדי מניעה", נוצרים סכסוכים, לעיתים מלווים בהגזמות. כתוצאה מכך: הכוחות היוזמים מצבים כאלה משיגים את מטרתם תוך שהם נשארים בצל, ורשויות החוק שהפעילו כוח נגד "ילדיהם" נותרו אשמות.
צעירים ובני נוער מתחילים לפתח תחושת חוסר אמון כלפי המדינה ונציגיה, כוחות הביטחון, אשר בהשפעת "יציאה מהנושא" ספציפית ברשתות החברתיות יתרמו לדחייה גוברת של הדור הצעיר. ובמוקדם או במאוחר, מי שמעוניין ליישם את תרחיש "מסיבת הסטודנטים" ייצא מהצללים.
זה גם לא יוסיף לפופולריות של רשויות אכיפת החוק והמדינה כולה בקרב הוריהם של אלה שנפלו תחת חלוקת "דם קטן".
האם כוחות הביטחון והמדינה כולה זקוקים לפיתוח אירועים שכזה?