בסוף הדיון "לא פתאום" - בירוקרטיה וחוסר הבנה של אורח החיים הכפרי: אנשים מבוגרים רבים עברו את שנות העבודה הטובות ביותר בשנים 1940-50, כאשר בכפרים שילמו להם לא בכסף, אלא בימי עבודה ("יום עבודה" אינו "יום עבודה", אלא נורמה, תלוי בהתמחות; נהג טרקטור יכול היה להגיע עד 5 ימי עבודה בשטח"). להמיר את הפנסיות של כולם לרובל בבת אחת "ללא הפסדים" בשיטה מתמטית לא מושלמת ולארכיונים שאבדו ברובם (נשרפו במהלך המלחמה או נעדרו לחלוטין, בגלל תנועות גלובליות, פינויים), זה היה קשה, ושירותי הביטוח הלאומי צברו, על פי חוק, את המינימום ה"חשוף" - סטטיסטיקה כזו נקלטה ב"תודעה כללית" ספציפית. הדיון חזר לתחילתו: הטיעונים לפיהם חקלאים קיבוציים עבדו שנים רבות למען "מקלות של ימי עבודה" וכתוצאה מכך נותרו עם פנסיה של 11-18 רובל, הופרכו תחילה בכעס על ידי הממשלה. עמית. מבחינת שכר: "בממוצע, חקלאי קיבוצי פעיל דש בין 200 ל-400 ימי עבודה בשנה. מה- צונקהו של ועדת התכנון הממלכתית של ברית המועצות - 33/34: חלוקת התבואה לחצר משק קיבוצי נעה בין 1000 ל-1100 ק"ג (יותר מטון!) בממוצע של תבואה ניתנה בעונה קשה. 103-129 רובל לחצר." יחד עם זאת, פער השכר בין ההכנסה הכספית של חקלאים קיבוציים לעובדים/שכירים פי 24-30 לא הופרך, כמו כן גביית מיסים מחקלאים קיבוציים באחוזים גבוהה בהרבה מזו של תושבי העיר. ולגבי פנסיה: "במיוחד לגבי פנסיה: השוואה בכפר ובעיר היא אנאלפביתיות כלכלית. כן, שכר המינימום (כמו שכר המינימום - נקודת ייחוס) של 12 רובל נקבע בחוק "על פנסיה והטבות לחברי משקים קיבוציים" ב-1965, אבל כבר ב-1971 הוא הועלה רשמית ב-2018 ל-2000. רובל." כעת נראה כי על פי הטיעון החדש